פרק 24

48 4 0
                                    

"קומו בנות" צרחתי שנכנסתי לאוהל והבנות התחילו לקום, "היום ראשון זה לא הזמן לנוח!" צעקתי שוב וכבר קמו לאתרגן.

הלכתי לראות שכולם באמת קמו ואת אלו שלא הערתי עם שיר ממש מעצבן.
וכמובן שהן כמו כועסות.

היה להן את השישי שבת שינצלו אותם ואז אני לא יבוא עליהן בטענות.

יצאתי החוצה בשביל שיתחילו לאתרגן למסדר.

מעניין מה קרה איתי ועם איתמר בבית שלו כל המילים המבטים הרגשות, הכל כל כך מבלבל.
ואמא שלו, אמא שלו היא השאלה הגדולה ביותר.

"בוקר טוב" אמר קול שגרם לי לקפוץ, איה עמדה שם עם חיוך נעים ובאותו זמן קטלני.
"בוקר" אמרתי ובאתי להתקדם אבל היא תפסה את ידי, "מה שמעתי היית אצל איתמר?" כמובן שתשמעי את זה רכלנית.

"למה שיגיד לך תשובה את המפקדת שלי?" שאלתי והחיוך שלה ירד. "כי אני חושדת שמתקיים פה קשר לא חוקי" אמרה והבנתי לאן היא חותרת.

"תראי הוכחה, לא תוכלי להגיד משהו ללא הוכחה" אמרתי לה ועם זה היה משחק שחמט הייתי פה בשח.

"אני לא צריכה הוכחה פשוט צריך להסתכל עליכם" אמרה ומבטה נהיה קודר.
"זה שתסתכלי על משולש במבחן ושיגידו לך תוכיחי שזה משולש ותגידי סתכלו, אז נראה לך שהבוחן יקבל את זה?" שאלתי והיא נשכה תשפה שלה. פחדנית.

"איה צריך אותך" צעק איתמר ואני ואיה הסתכלנו עליו בשניה, "אני באה" ענתה לו, הסתכלתי עליה וראיתי את המבט שלה המבט שגם אני מסתכלת על איתמר איתו.

המבט המאוהב הזה, רגע השלמתי אם זה שיש לי קראש על איתמר. אסור שהוא ילך קדימה זה צבא פה וזה אסור.

אבל גם לה אסור כי הם הרבה יותר מסובכים בעיקר שהם באותו תפקיד. המשכתי ללכת למסדר ואני לא יתן לאיזה אדם כמו איה לגרום לשינוי בתפקיד שלי.

לאחר המסדר ושהם הלכו, החלטתי ללכת סוג של לנוח תיישבתי על איזה ספסל והתחלתי לשתות תקפה שקניתי במזנון הזה.

הכל שקט יחסית זה כיף, תמיד הייתי רגילה לרעש מהבית, אבל עכשיו שקט שזה מלחיץ אבל מרגיעה גם.

הפכים באותו משפט כל כך יפה אורטל, האמת תמיד אהבתי תשם אורטל בגלל זה החלפתי מעלי שבע לאורטל.

"על מה את חושבת שאת כל כך שקטה?" שאל איתמר, איך ידעתי שזה איתמר? זיהיתי את הקול הזה ממטרים.

"סתם חופש אז חושבים בו" אמרתי והוא התיישב לידי. "אה טוב גם אני בסוג של חופש" אמר איתמר והתיישב לידי.

"איך עבר עליך השבוע?" שאל איתמר ולגם מהקולה שלו. "סבבה אתה יודע צבא וכל זה" גיחחתי וגם הוא.

"יודע יודע" אמר ומבטי עבר עליו, עייניו היו מאורות וחייכניות ועורו זוהר ביותר, הוא הסתכל עליי בחזרה, זה הרגיש נצח ואהבתי את זה.

לא! אורטל תעצרי ותנשמי אסור לך בשום אופן לחשוב את זה, הוא איתך בצבא זה לא חוקי.

"סליחה אבל אני חייבת ללכת" מלמלתי והלכתי משם במהירות.

בלילה טיילתי מחוץ לבסיס למנוחה לנפש הרחק ממנו זה טוב לחשוב.
יש לי זמן לשחרור אבל אני לא יקח את זה כקריירה לחיים?

אנחה יצא מפי ואבל התחלפה בצעקה שהרגשתי משהו תופס את ידי ומושך אותי לצד.

"מי אתה-" התחלתי לצעוק אבל נעצרתי שראיתי את הפנים, הפנים של אסתר.

----------------------

הסיפור מתחמם

הבכור של המאמןWhere stories live. Discover now