חלק 3🤭 חלק קשה עם למשהו יש בעיה עם לדמיין דם וכאלו. כי היה🎃
קריאה מהנה
אני בן תשע חגגתי אתמול יום הולדת ושאולי כולם שמחו בשבילי אבל אני פחות, לדעת שאני חיי בעולם הזה עוד שנה לצד האישה הזאת.
חמש שנים של סבל חמש שנים שזה מחמיר יותר ויותר. ואני רוצה שזה יפסיק אבל אני יודעה דבר אחד היא לא תיתן לי להגיד דבר. ואבא עיוור מאהבה לא אמיתית.
אני יושב בחדרי מסתכל מבד לחלון וחושב, המחשבות שיש בגילי זה על להיות כוכב במה שאתה אוהב או לבוגרי הנפש מחשבות כחולות.
אבל מחשובתי זה עם הקפוץ מפה הוכל לנוח לנצח או שיקבל ימים רחוק ממנה שהשבור משהו.
מחשבות כאלו הם לא טובות אבל אין מה לעשות כי זה שווה ללחיות עם הדבר הזה באותו בית.
"מתוקי שמעתי שיש לך מבחן מחר" הנה היא פה ובאה בנעימות כאילו היא אמא טובה אבל בתכלס היא מפלצת.
"כן אני עושה הפסקה עכשיו אחרי שאתמנתי הרבה" עניתי ומבטי על החלון, אני רואה אותה מתקרבת דרכו והגוף שלי נהיה כבד כאלו אני עייף אבל לא הגוף אלא הנפש עייפה.
"תנצל תזמן ותוציא תכלבה הזאת לטיול" אמרה וליטפה את הראש שלי באגרסיביות. עוד פעם אבא ביקש ממך.
"כן אמא" אמרתי וקמתי במהירות עכשיו שמצאתי תרוץ להתרחק מהבית הזה אני ינצל אותו.
ירדתי שמהירות ושרקתי ללוסי שהגיעה במהירות עליי, התכופפתי עליה וליטפתי אותה בראש שלה.
"כלבה טובה לוסי" אמרתי והיא התפכה על הגב ואני ליטפתי אותה בבטן.
"למה פה תצאו החוצה ושחקו" אמרה אמא שירדה אחריי במדרגות. "כן אמא" אמרתי קמתי ובמהירות לקחתי כדור ואת הרצועה של לוסי ויצאתי איתה.
טיילנו ברחוב ויכלתי לנשום בשחרור הכל היה טוב רחוק ממנה אפילו הקקי של לוסי שהייתי צריך לאסוף. עזבתי את הבית בידיעה שרותם ויובל עם הבייביסיטר שלהם בגן שעשועים והם מוגנים ממנה.
אבא כמובן לא היה בבית והוא נסעה לחול בשביל להודיעה על פרישה שלו וזה שהוא עובר להיות מאמן.
אני ולוסי מטיילים כבר שעה אבל זה לא מספיק כי אני רוצה להיות רחוק ממנה לשאר חיי.
"איתמר!" צעק קולי ילדות ומבטי עבר לכיוון הנדנדות שם היו יובל הבייביסיטר ורותם כנראה שיחק במתקנים.
טוב והנה נגמר הטיול וחוזרים לגיהינום.
יובל רצה עליי ואני התכופפתי לחבק אותה. "איך היה?", "ממש כיף ליה קנתה לנו גם גלידה" ענתה לי יובל.
"אמא שלך כבר שילמה לי אני ילך כי הם איתך, זה בסדר?" לא זה לא בסדר תשאירי אותם לידך ככה הם היו בטוחים, במקום להגיד את זה רק הנהנתי לכן.
אני לא מצליח לדבר עם אנשים הקול הזה לא יוצא ממני למילים פשוטות אלא רק שממש צריך.
רותם הצטרף עלינו והתחלנו את דרכנו הביתה, הרגשתי את העצבות שלהם אבל כן הם היו שמחים מהיום שהיה להם.
שהגענו חנתה בחניה של אבא מכונית לא מוכרת.
אמא מה את זוממת?
שנכנסנו ראיתי את אמא יושבת עם בחור נאה בסלון, שנהים עם כוסות יין וידה על הירך שלו.
"או היי מתוקי איך היה הטיול?" שאלה אמא ואני סימנתי לרותם ויובל לעלות חשבתי שסופי תילך איתם אבל אני נשארה לידי.
"בסדר" אמרתי ושמתי את הרצועה של לוסי על הכוננית, "איתמר תביא לנו עוד יין" אמרה אמא ואני הלכתי להביא לה.
"מה הוא תמיד מקשיב לך ככה לי יש בת והמפגרת הזאת מרדנית" אמר הבחור ועצבים עברו בגופי, למה שתקרא ככה לבת שלך.
"מבינה אותך השניים האחרים מיותרים אבל הטיפש המכוער הזה הוא מועיל" ענתה ושנהים צחקו.
חזרתי עם הבקבוק ומלאתי להם. באתי לעלות למעלה אבל אמא עצרה אותי סימנה לי לשבת בכיסא שליד הספה.
הם תנשקו נגעו אחד בשני במקומות אסורים שתו יין ודברו. "תסתכלי עליו הוא באמת מכוער" אמר הבחור ואמא והוא צחקו.
הוא משך בשערי ואמר בזלזול, "לפחות השער הזה קצת מסתיר תפנים המכוערות שלו" בשניה שמשך חזק ידי נשלחה והעיפה את ידו.
אמא הוא היו בהלם כנל לגבי שגם אני הייתי בהלם מהתגובה הזאת.
ניצלתי את הזמן קמתי ובאתי לעלות למעלה אבל בשניה שקמתי הבחור ריסק לפני אגרוף עוצמתי.
עפתי לריצפה ודם התחיל לרדת מהאף שלי.
"מי אתה ילד שתעיף תיד שלי, אתה כלום לידי אתה סתם תינוק מכוער וטיפש שעושה כל מאמא אומרת" הוא אמר בזלזול ובזעם ודרך לי על יד מה שגרם לי לצרוח מהכאב, הוא דרך לי בדיוק עם ורידים וזה הרגיש כיאלו אחד התפוצץ.
ניסיתי להזיז את ידי אבל הוא רק החמיר את הדריכה, אחר זמן ארוך במיוחד הוא תפס אותי מהחולצה והרים אותי לכיוון פניו.
"הבנתה יצור נחות" אמר ומבטנו היו שלובים עייניו היו אדומות מזעם בעוד עייני כנראה היו אדומות מכאב.
בשניה שידו נסבבה סביב צווארי הוא פלט צרחה ועזב אותי, שנפלתי למטה ראיתי שלוסי נושכת אותו במותן ומשם זלגו טיפות דם.
ברגע הוא התאפס משך אותה מהקולר וזרק אותה על הקיר. "ללא לוסי! עזוב אותה מפלצת" צעקתי עליו ובשניה חטפתי בעיטה חזקה ממנו לפנים.
נפלתי על הרצפה ועייני באלו להיסגר שראיתי אותו הולך ללוסי. אבל הן לא נסגרו כי היא משכה אותם להיפתח וגיחחה.
"אתה לא רוצה לפספס את הצגה מתוקי" אמרה ולא נתנה לי להיכנס לשינה הנצחית הזאת.
הסתכלתי על איך הוא בועט בה דורך עליה חונק אותה וזורק עליה דברים. ראיתי איך הוא רוצח תתקווה שלי תחופש שלי את הדבר שהכי מזדה איתי ואוהב אותי.
דמעות נפלו מעייני כי זה הדבר היחיד שיכלתי לעשות. שהוא עזב אותה ראיתי אותה מדממת מהסכין שנעץ באה.
ומבטה התמים היה עליי היא הסתכלה עליי בשלווה כאילו היא לא גוססת. אבל הבנתי דבר אחד השלווה הזאת זה כי היא הבינה שהיא הולכת לישון לנצח להיפרד מגיהנום הזה.
ביי לוסי אני לנצח הזכור אותך החברה כי טובה שלי ואדם שהכי הבין אותי בעולם.
אני בוכה פה😭 אני יודעת שזה עצוב ממש אבל חייב להיות עצוב גם, אחרת איך נבין את איתמר💔
YOU ARE READING
הבכור של המאמן
Romantikרותם וגם יובל עברו דברים בחיים העתיד החדש אבל מה אם האחד שנפגע הכי קשה זה שלא משנה מה זה ירדוף אחריו, זה סיפורו של איתמר האח הבכור למשפחת ליו. איתמר ליו. לא משנה מה קרה לא משנה לאן הלכתי זה שם, הקולת האלו של התינוק הבוכה והמכות של החגורה בגב הולכים...
