"עלי איך גדלת" מלמלה וחיוך ענק על פניה, היא התנפלה עליי בחיבוק בזמן שאני בשוק מהמקרה.
"אסתר... מה את עושה פה" מלמלתי בהלם לעומת המלמול של השמחה שלה.
"באתי לפגוש את אחותי הקטנה אמרה" ועזבה את החיבוק שלנו שהיה חד צדדי.
"את לא יכולה להיות כאן" אמרתי אבל לא הזיז לה.
"לא נורא, ספרי לי איך את?" אמרה ושילבה את ידנו והתחלנו ללכת, "רגע מה את עושה פה את גרה צפונה מפה" אמרתי והיא נאנחה.
"אני מבינה שאת מבולבלת אבל יש לנו קצת זמן להיות שוב יחד" הסבירה וראיתי תעצב בעייניה.
"איפה הבעל שלך?" שאלתי והיא שילבה את ידיה על חזה. שערה לא נראה בגלל כיסוי הראש ושום חלק בגופה לא היה גלוי.
"נסענו לחופשה משפחתית בעזור וניצלתי את זה" לוחמנית כמו תמיד.
"איך קוראים לאחיינים שלי?" שאלתי בשביל להקליל תאווירה
"תגדול את מכירה אבל נולדו לו עוד שתי אחיות תאומות ופה יש עוד אחד" אמרה וידה מונחת על בטנה.
"אה איך קוראים להן?" שאלתי והיא חייכה, "מיכל ומור" אמרה והסתכלה על הכוכבים שתמיד אהבה.
"הן בטח יפות כמוך" אמרתי, "לא הם קיבלו את השער של אבא שלהם ואת העיינים אבל הפנים שלי", "אז יפות כמוך עם חיסרונות" אמרתי והיא צחקה.
"כן אפשר להגיד" ראיתי את העייפות בעייניה, זאת לא אחותי הגדולה שעזבתי זאת אישה אחרת לגמרה שמתנהגת כמוה.
"תגידי איך החיים מחוץ לעולם החרדי?" שאלה ושתינו התיישבנו בספסל שקרוב לבסיס.
"תלוי מאיזה נקודת מבט, אבל לדעתי החיים הכי טובים חלום שלי התגשם ברגע שיצאתי מהמגזר פגשתי אנשים טובים ורעים" עניתי והיא חייכה.
"אני שמחה שלפחות אחת קיבלה תאושר תמיד העדפתי שזאת תהיא את. את תמיד לא היית מתאימה היית סתם נדפקת אני יותר בסדר" אמרה ואחזה בידי.
"איך אבא ואמא והאחים?" שאלתי וניסיתי שלא תלחץ שלא תרגיש שעשתה דבר רעה.
"הם סבבה בן ברוך התחתן עם בת של רב זה גרם להם אושר גדול".
"בטח שגם להם אושר כי לפחות הוא לא ברח להם" מלמלתי והיא גיחחה. "אל תדאגי אבא מתגעגע עליך ורואים את זה, הוא ילמד לקבל את זה ועוד תפגשו". אולי ואבל בנתיים לא מעוניינת.
רציתי להגיד זאת אבל לא רציתי לשבור אותה כי זאת סוג של תקווה שנחזור להיות יחד.
"איך החיים בשכונה?" יותר שאלות יותר מידע.
"סבבה אני עברתי לצד רחוק מהשכונה אבל היא במצב בסדר.
אסתר התנשמה ועיינה שידרו עצב, כל פעם שדיברנו על החיים שלה. אבל שדיברנו על חיי היא זהרה יותר מהירח.
"אסתר הוכל לשאול שאלה אמיתית?" שאלתי היה הסתכלה עליי במבט חשוד.
"כן מה תרצי לשאול?" שאלה וזזה באי נוחות.
"את מרוצה מחייך?" הפלתי את זה כמו אטום על ירושימה, "מה?" שאלה אבל ידעתי שהיא שמעה אותי.
"תהיא כנה את מרוצה מחייך?" אמרתי שוב וראיתי את הרעד העובר באה.
"לא" ידעתי,
"לא לא לא לא!" פרצה בבכי ורעד עבר בי, "נראה לך שאני נהנת?" החזירה עליי את התשובה שידעתי.
"כל חיי הייתי מיועדת להיות היחדה הבכורה המושלמת האמא המושלמת הבת והאישה! אבל מעולם לא רציתי להיות כזאת מעולם לא. רציתי לקבל אהבה מבחירה ולא מחובה להביא ילדים אחרי שעברתי את כל הודו, אבל לא, בגלל שנולדתי במשפחה הלא נכונה!"
היא נפלה עליי בבכי והבנתי דבר אחד.
זאת אחותי האמיתית.
הצרחות שיוצאות ממנה מראות לי דבר אחד.
ההבדל בין רוצה לרצון.
אני הןא הרצון, זאת שיצא מהבית בכוח והלכה אחרי החלום שלה.
אבל אסתר היא רוצה, אדם שרצה אבל לא עשה מספיק בשביל זה.
YOU ARE READING
הבכור של המאמן
Roman d'amourרותם וגם יובל עברו דברים בחיים העתיד החדש אבל מה אם האחד שנפגע הכי קשה זה שלא משנה מה זה ירדוף אחריו, זה סיפורו של איתמר האח הבכור למשפחת ליו. איתמר ליו. לא משנה מה קרה לא משנה לאן הלכתי זה שם, הקולת האלו של התינוק הבוכה והמכות של החגורה בגב הולכים...
