"לקום!" נכנסתי לאוהל של הבנות החדשות וערתי אותן בצעקה, בשניות כולן קמו והתחילו לאתרגן.
"אני מגיע עןד חמש דקות מקווה לראות אותכן מאורגנות" אמרתי ויצאתי מאהול.
התיישבתי על השולחו הקרוב ושמתי טיימר של חמש דקות ועברתי להסתכל על הזריחה היפה שכל יום נפגשת איתי.
"שתדעי את תמיד תהיא המעודפת עליי" הקול הזה לא עןזב אותי הקול שרודף אותי כבר זמן רב.
אני לא אוהבת להזכר בו ולא אןהבת את המקום שממנן הגיע.
נפלתי למחשבות החשוכות למחשבות שדחכתי עמוק בראש שלי, במזל הטיימר צפצף ואמר לי שהיום עומד להיות יום ללא מחשבות יום שהןא כל כך עמןס שאין זמן למחשבות, יום שאני אןהבת.
"לעמוד ליד המיטות" אמרתי להן לעמוד ליד הדברים האלו שלקרוא להם מיטה זה זלזול בכל מיטה שקיימת.
עברתי ובדקתי תמיטות המסודרות ואת הבנות המתוקתקות. "מרשים בנות" אמרתי להן אבל ידעתי שאני הולכת להרןס להם את זה, "תצאו לסיבבו ריצה וניפגש ברחבה, צאו!" צעקתי והן יצאו בריצה מאהול.
יצאתי בעקבות שלהם אבל לעומתן אני הלכתי לכיוון הרחבה, בדרכי לשם ראיתי את איתמר ועוצלי וגוצלי יושבים מול הרחבה.
"בוקר טוב" אמר לי איתמר בחיוך ואני החזרתי לו חיוך והשבתי בוקר טוב. שהתקדמתי שמעתי את מה שהם אמרו לו אבל התעלמתי ממה שהם אמרו לו.
"אל תתעלמי שלא תאבדי את החבר היחיד שלך לא כמו שאבדת את איה!"
הקול הזה שןנה מהקול שרודף אותי בימים האחרונים. אבל הוא גם מופיע ובאה להגיד שלום שיש צורך בו.
תעלמתי מהקול והגעתי לרחבה ושמתי לב שהבנות כבר על הגבעה וממש קרובות לסיום.
חיוך התפרס על פניי שהבנתי שלחשוב היה קשה שהן ככה קרובות ממני.
"את אחת ויחידה ילדה שלי" וכבר זמן רב הןא לא באה לביקןר הקול הזה.
"סיימנו המפקדת" אמר קול מתנשף ושמתי לב לשלושה בנות שעמדו מולי.
"יפה מאוד" אמרתי וראיתי אותן מסדרות נשימה,
אחריהן הגיעו שאר הבנות וכולן גיעו בקצב מעולה.
"טוב ניתן לך זמן להסדיר נשימה כי היום לא תהיה לכן מנוחה" אמרתי והן שלחו עליי מבטי רחמים.
"היום נעבוד על סיבולת לב ריאה" הוספתי ושמעצי אנחות של עצב.
"טוב נחתן מספיק, עוברים עכשיו למסלול" אמרתי והן עברו למסלול בריצה.
לאחר שהזנקתי אותן הן יצאו למסלול והתחילו בזחילות מתחת לרשת ואז לריצה עם שקי חול.
עברתי לסוף בשביל לנסות לעודד אותן שכמעט הגיעו לסוף, שלושת הראשונת היו אלו שהגיעו גם בריצה ואחריהן שאר הבנות הגיעו גם.
"קדימה אהרון!" צעקתי לאחת בחיילות שנשארה מאחור בזמן שכולן היו בסוף.
ראיתי שהיא מתקשה אבל היא בכללי מצליחה כמו כולם, וזאת לא פעם ראשןנה שעןשים את המסלול הזה.
התקרבתי עליה וראיתי שהיא במצב רעה, הפרצוף שלה סימן על עייפות אבל גם על סבל.
"תעצרי שניה ף" אמרתי לה ןהיא עצרה, התקרבתי בשביל לראות את מצבה. אני התנשמה בקצב גבןה יותר מכולן ובשבילה ואני נראתה מרוחקת כאלו היא העולם אחר.
תפסתי בה ושמתי את ידי על המצח שלה, היא הייתה קרירה ולא חמימה, אז היא לא חולה?
רציתי להטיל ספק אבל היא התרסקה על הרצפה והבנתי שיש כאן משהו יותר גדול.
"תקראו לחובש" צעקתי ואחת הבנות רצה לכיוון המרפאה.
פאק מה קרה לה?!
YOU ARE READING
הבכור של המאמן
Romanceרותם וגם יובל עברו דברים בחיים העתיד החדש אבל מה אם האחד שנפגע הכי קשה זה שלא משנה מה זה ירדוף אחריו, זה סיפורו של איתמר האח הבכור למשפחת ליו. איתמר ליו. לא משנה מה קרה לא משנה לאן הלכתי זה שם, הקולת האלו של התינוק הבוכה והמכות של החגורה בגב הולכים...
