פרק 15

43 4 2
                                    

או מיי גד, זאת הייתה התגובה שלי שנכנסנו לחניה של הבית של איתמר, סליחה לוילה של איתמר.

אולי לא וילה שהייתה בגודל של שכונה אבל וילה מרשימה, טוב תזכרי גדלת בדירה שעשרה אחרים ישנו בחדר ובחדר השני הגדולים ששם ישנתי.

"בית מרשים נכון?" אמר איתמר לידי הוא הוציא תתיק שלו המטען האחורי והציק של היה על גב שלי.

"במה אבא שלך עןבד?" שאלה לא מנומסת אבל חייבת לשאל. "הוא היה כדורגלן אבל עכשיו מאמן של מכבי תל אביב, הוא מתחנן גם לקחת לאמן נבחרת בית ספר, אבל יש לו סיבה טובה ומפגרת לזה" הסביר לי איתמר ואני לא יכלתי להחניק תחיוך. הןא מדבר ללא גמגום כאלו מעולם לא גמגמם.

"ניכנסים" אמר אביו וצעד קודם לדלת כנראה ממהר שלושת ילדיו. נכנסו בדלת העץ הענקית והגענו לסלון מפוער בגודלו אבל מאוד צנועה.

על הספה מול הטלוויזיה ישבה ילדה בעלת שער חום חלק עיינים חומות כמו של איתמר וטבעי פנים חדות מלבד לעיינים הגלגלות שלה, עורה היה שזוף בהרבה יותר משל איתמר.

היא הזכירה אותו אבל הייתה גם שונה ממנו, כי לאיתמר היה שער שתני שנותה יותר לחום.
"זאת יובל היא מיני של אבא שלי, ואת זה תוכלי לראות על הטלוויזיה" אמר ומבטי עבר לטלוויזיה שבאה הוקרן משחק כדורגל של נשים והיא הייתה מהופנטת.

יוסי נתן לה כאפה בראש ולחש לה משהו באוזן ואז התיישב לידה וצפה בטלוויזיה.
"היי" מלמלה שראתה אותי ונופפה לי, "היי השבתי לה ונופפתי גם.

"מיכל!" נשמעה צעקה של בחור או יותר נכון נער בגלל שהקול שלו נשתנה בסוף.
לסלון נכנס מחדר צמוד עליו בחור עם שער כמו של איתמר עיינים חומות לגמרה שונה ומאחיו ואחותו ובעל פנים חדות כמו של כל המשפחה שלו. הוא חתיך אבל לא כמו איתמר.

פאק! מה את אומרת וחןשבת!!!!

"היי אבא היי אית" אמר והמשיך בחיפוש אחרי אחותם הקטנה, לפי מה שאני זוכרת.
"מה קרה יעקב?" שאל יוסי שהסתכל על בנו מחפש מתחת לספה ובארון עץ שהיה מאחוריה.

"הבת שלך", "היא מחרפנת אותי היא חייבת חינוך" אמר בזעם רותם או יעקב. "אני חנכתי אותכם בסדר גמור אבל היא ילדה קטנה תבין אותה" בשניה שיוסי אמר את זה קפצה מארגז ליד הדלת דמות של ילדה.

הילדה הייתה בעלת עיינים כחולות פנים תינוקיית שער חום כמו של יובל ואף כפתורי שהוא החלום שלי. היא לא דומה להם בכלל ובאותו זמן ממש דומה להם. היא גם יותר בהירה.

"אני לא ילדה קטנה אני בת 10!" אמרה ושילבה את ידיה על החזה שלה או מה שזה לא היה בגיל הזה. "סיימתי תעשור הראשון שלי בחיים" מלמלה ועבירה את המבט הזועם שלה עליי.

"מי את?" שאלה אותי, "זאת אורטל היא בחורה בגדוד שלי, היא קצינה שם והיא באה לעביר תליל פה" אמר איתמר לפני ובכל ליבי הודתי לו.

"אז היא בת זוג שלך?", "לא!" צעקנו ביחד אני ואיתמר, כיאלו היינו מקהלה בכנסיה.
"מוזר..." הוסיפה ויצא מארגז והתקדמה לכיוון שני האחים שלה ואבא שלה.

"אוכלים?" שאלה את יוסי והוא קם, זה כנראה אומר שכן כי ארבעת הילדים הלכו אחריו, אני נשארתי קפואה במקום.

"את באה?" שאל איתמר ואני חייכתי מהדאגה שלו ועקבתי אחריו. אני מתגעגעת למשפחה שלי, הם מזכירים לי אותם. מקווה שנחווה עוד שלל של חוויות ביחד משפחת ליו.

הבכור של המאמןWhere stories live. Discover now