"אמא! יש לך סיגריה?" צעקתי מהחדר בהמשך המסדרון.
"כשתזיזי את התחת שלך ותתחילי להביא כסף אני אחשוב עליך. עכשיו לכי לעבוד!" היא צעקה ואז תריקת דלת נשמעה. כמובן שהוא הגיע עכשיו. אחרת מתי תגיע? אוליי תעלם לעוד יומים ואז תחזור?
"ילדה של אבא שלך! בואי למטה לאבוש יש מתנה בשבילך!" הוא צעק לי מהסלון כניראה. בדרך כלל שהוא מסומם הוא קורא לי ככה וזה מטריד פחות משהוא מסומם והוא קורא לי בובה. אבל אין לדעת עם הוא מסומם או לא אז לקחתי לא האולר פרפר שלי איתי מהמגירה ושמתי אותו מתחת לשרוול הארוך שלי.
"מה?" שאלתי כשראיתי אמא אמא שלי בסלון יושבת לידו, או יותר נכון נמרחת עליו. אנשים פשוט תמצאו חדר. שניהם נראו נרגשים מידיי. מה הם עשו הפעם?
"אני מכיר משהו מהעבודה-"
"אתה מתכוון מכירת סמים?" שאלתי וגלגלתי עיניים "כן, אבל זה לא העיניים. בואי נגיד שיש לו יום הולדת, אז חשבתי על רעיון. נתתי אותך לו! כלומר לבן שלו!" הוא אמר בשמחה "זה לא משמח אותך, מותק?" אמא שאלה וקפצה מרוב התרגשות
מצמצתי. "הלכתי לעבוד" אמרתי ויצאתי מהבית. כן הוא מסומם ואין לי כח לזה עכשיו. שמתי את האולר בנעל אחרי שיצאתי מהבית
אני בת 17 וחצי, ואני עובדת במועדון. וכןיש לי תעודת זהות מזוייפת. ההליכה מהבית על למועדון הייתה בערך עשר דקות. הלכתי ליד הסמטאות החשוכות עד שראיתי אותו מסתתר בחושך, הבטן דיי הסגירה
"מה אתה רוצה?" גלגלי עיניים ונכנסתי לתוך הסמטה. הריח המסריח כבר הגיע למוח שלי וגרם לו להסתחרר. אני כל כך צריכה סיגריה אחרי זה
"מה את חושבת אמלי? שלא אכפת לי ממך?" הוא שאל ויצא מהפינה החשוכה אל האור. אוקיי הוא התלבש כמו בן אדם, לא כמו הפעם הקודמת
"לא אכפת לך ממני" אישרתי "כן אכפת לי ממך!" הוא התעקש ונעמד מולי. אני ממש משתדלת עכשיו לא להקיא מהריח
"אכפת לך מזה שאני לא אגלה על העולם האלפי ולא משום דבר אחר!" סיננתי בעצבים "זה לא נכון. אני פה כדיי לדבר איתך על הסיגריות. זה לא בריא לך!" הוא אמר בקול דואג שברור שהיה מזויף
"פורקל" אמרתי והסתובבתי עם הגב אליו "כן?" הוא שאל ותקווה נצתה בעיניו. חבל שאני חייבת להרוס אותה. לא באמת. "זדיין לי מהחיים" אמרתי ויצאתי מהסמטה. לא עבר רגע ויכולתי לראות הבזק אור מאחוריי. הוא הלך. תודה לאל
"הוד רממותה החליטה להקדים הא?" הבוס שלי אמר כשראה אותי. לא עניתי ורק החלפתי בגדים. לפי מה שאני יודעת יש איזה מפיונר שבא היום עם כל החברים שלו או משהו שלו אז צריך להכין את המקום. השעה עכשיו שמונה וחצי והם מגיעים בתשע וחצי. שעה של הכנות זה מוגזם.
"אמלי! רוזמרי! תסדרו את כל השולחנות המלבנים לשולחן אחד ארוך! כל השאר תכניסו את השולחנות העגולים למחסן!" הבוס צרח כמו משוגע שכולם הגיעו
YOU ARE READING
אמלי בקט (KOTLC) *קפוא*
Fanfiction(המתוקן) תמיד אמרו לסופי שהיא פרויקט מונלארק, ולא יהיה אף אחד כמוה. אבל הברבור השחור ידוע בסודות שלו. הם אף פעם לא סיפרו לסופי על אחותה הגדולה הביולוגית. אמלי עוברת חיים קשים. ההורים שלה או מסוממים או שכורים, אף פעם לא באמת תרחו לדבר איתה על משהו. ...
