נ.מ. אמלי
״היא ישנה כבר יותר מידי. לפחות שתעבור חדר״ תומס הציע כשהתכוונו ללכת לישון. ״אתה יכול להוציא מצעים מלמעלה? שתישן בחדר כמו בן אדם נורמאלי״ ביקשתי.
תומס צחק, נישק אותי על הלחי ואמר ״היא לא בת אדם אם״ אחרי זה הוא הסתובב והלך למסדרון.
לפעמים זה מלחיץ קצת שהוא מתנהג לגבי זה כל כך בסדר. כיאילו כל יום שומעים על אלפים ושהאמא של הילדים שלך לא ממש בת אדם.
הלכתי לספה וניערתי קצת את סופי. היא התעוררה בפאניקה והסתכלה ימינה ושמאלה. ״תרגעי. נרדמת״ ניסיתי להרגיע. היא הנהנה, עדיין קצת בלחץ, והסתכלה על הטבעת שלה
״דיברתי עם פורקל, הוא יודע שאת איתי. תישארי לישון פה היום?״ שאלתי ״זה לא יפריע לכם?״ היא שאלה בדאגה ״ממש לא. תומס כבר מסדר את החדר. בואי״ אמרתי ועזרתי לה לקום.
היא הלכה מאחוריי לחדר שליד החדר שלנו. הוא היה יותר קטן אבל היה בו מקום. המיטה הייתה הרבה יותר קטנה ממה שהיא כניראה הייתה רגילה מהבית אבל היא בכל זאת הודתה לנו וישבה על המיטה.
״החדר שלנו פה ליד אם את צריכה משהו״ תומס אמר וסגר את הדלת של החדר שלה אחרינו. הוא נכנס אחריי לחדר שלנו וגם סגר את הדלת. נכנסתי מתחת לשמיכה וחיכיתי שהוא יכנס גם.
״תומי?״ קראתי לו ״מה יפה שלי?״ הוא שאל ונשכב מולי. ״למה לא אכפת לך שיש אלפית בחדר לידינו ושאני לא בת אדם רגילה?״
הוא הסתכל עליי כמה שניות, כיאילו הוא לא יודע לענות. ״תאמיני או לא, תמיד ידעתי שמשהו לא הגיוני בעולם הזה. סרטונים לא מובנים, העלמויות מקריות. זה מרגיע לדעת שיש הסבר מאחורי כל הדברים האלו״ הוא הסביר בחיוך.
״לא אכפת לך שהילדים שלך בעתיד יהיו אוליי עם יכולות?״ שאלתי ״את האמת לא חשבתי על זה.״ הוא אמר והסתובב על הגב. ״אבל אל תדאגי זה לא יגרום לי לאהוב אותם פחות״
חייכתי שמתי את הראש שלי על החזה שלו. הוא חיבק אותי מהצד ונחשק אותי על הראש.
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו. "גם אני אותך. מאוד" הוא אמר וחיבק אותי.
"אני חושב שזה זמן טוב להגיד לך שתצטרכי ללדת מוקדם" הוא מלמל. הרחקתי אותו ממני קצת, כדיי שאני אוכל להסתכל עליו. על מה הוא מדבר
"לא יהיה להם מספיק מקום להתפתח בבטן שלך. בדרך כלל בלידות מרובות עושים ניתוח קיסרי ומוציאים את התינוקות לאינקובטורים כדיי שהם יוכלו להתפתח עד הסוף." אדם הסביר לי בשקט.
"עוד משהו?" שאלתי "כן. יש סיכוי יותר גבוה למחלות תורשתיות. ומוות" הוא אמר בעצב והסתובב על הגב.
"באיזה חודש אני אצטרך ללדת?" שאלתי אחרי כמה דקות שנתתי לעצמי לעכל.
"שבוע עשרים ושש בערך" אדם אמר והסתובב אליי. "עוד שישה עשר שבועות? זה עוד ארבע חודשים!" נלחצתי והתיישבתי
"זה בסדר. אני יהיה איתך. נדבר עם רופאים, וניבדוק את הכל אני מבטיח" אדם התיישב גם וחיבק אותי.
"יהיה בסדר."
נ.מ. פורקל
בשלושת הלילות אחרי המשפט אף אחד מאיתנו לא ישן. המועצה הורתה על חיפושים בכל מקום אפשרי, וגם לא קיבלנו עדכונים מאמלי או מסופי עד היום בבוקר.
סופי אמרה שהיא ואמלי באות ביחד כי אמלי צריכה לדבר עם אלווין על משהו.
קבענו שניפגש ליד העץ של אחי כי אף אחד מהמועצה לא יודע על המקום. עמדנו כולם בשלג, משפחת וואקר, סונג, רדק, סנסן, דיזני גרידי ואדליין, אלווין, והקולקטיב.
"מתי הם אמרו שהן יגיעו?" קיף שאל בחוסר סבלנות "כל רגע" עניתי.
עמדנו עד בערך עשר דקות כששמענו מרחוק קולות צחוק שהיו בבירור של אמלי וסופי.
כשהן התקרבו לקח לי רגע לזהות את סופי בבגדי בני האדם שכניראה היו של אמלי.
כשסופי שמה לב אלינו היא רצה לגרידי ואדליין ואחריהם היא חיבקה את קיף
"עד כדיי כך היה לך גרוע איתנו?" אמלי שאלה בחיוך. "כן!" סופי ענתה לה בציניות "אוי אני מתנצלת שלא קיבלת מיטת אפוריון כפול מאתיים ונברשת מיהלומים" אמלי גלגלה עיניים.
"איך את מרגישה?" ג'ולין (ה.כ. אמא של דקס) שאלה "אני בסדר." אמלי אמרה לה בחיוך
"אתה בא?" היא שאלה את אלווין "כן.." הוא ענה, למרות שבירור לא ברור על מה הם הולכים לדבר והלך אחריה.
"עשו לך משהו?" אדליין שאלה את סופי בדאגה "אפילו לא קרוב לזה. היה ממש כיף שם. אמלי ותומס דאגו שאף אחד לא ידע שאני אצלם והם הביאו לי אוכל צמחוני. חוץ מזה הם שניהם באמת נחמדים" היא אמרה להורים שלה.
כולם המשיכו לשאול את סופי שאלות על אמלי ותומס ובמיוחד על ההריון וסופי ענתה עד כמה שהיא ידעה.
התפלאתי שגיליתי שאמלי נכנסה להריון בטעות, אבל תומס לא עזב אותה
אמלי ואלווין חזרו קצת מהורהרים. אפילו יותר מדיי. "אני צריכה ללכת" אמלי אמרה לסופי. "מה, אבל אמרת תשארי קצת!" סופי אמרה כמו אחות קטנה.
"אני יודעת אני אבל שכחתי שאני ותומס חייבים לעוף לאולטרסאונד" היא אמרה בחיוך.
"באיזה חודש את יכולה לדעת מה המין של התינוקות?" סופי שאלה "עוד בערך חודש" אמלי אמרה לה בחיוך.
"זה בטוח שזה תאומים?" מאי (ה.כ . אמא של טאם ולין) שאלה.
"לא. יכול להיות שזה יותר וזה מה שאני הולכת לבדוק היום אז ביוששש" היא אמרה והסתובבה ללהבה ונכנסה אליה.
"אני עדיין בהלם שהיא בהריון" טירגן אמר לידי. "כן, גם אני" עניתי לו
YOU ARE READING
אמלי בקט (KOTLC) *קפוא*
Fanfiction(המתוקן) תמיד אמרו לסופי שהיא פרויקט מונלארק, ולא יהיה אף אחד כמוה. אבל הברבור השחור ידוע בסודות שלו. הם אף פעם לא סיפרו לסופי על אחותה הגדולה הביולוגית. אמלי עוברת חיים קשים. ההורים שלה או מסוממים או שכורים, אף פעם לא באמת תרחו לדבר איתה על משהו. ...
