כעבור שלושה חודשים
"אני בבית!" תומס צעק לי אחרי ששמעתי שהדלת נפתחה. הלכתי לכיוון המטבח, יוצאת מהחדר שלו.
לא ראיתי אותו כבר יומיים ולמען האמת, התגעגעתי. ראיתי אותו מוריד את הג׳קט ותולה אותו. עקפתי את הספה וקפצתי עליו. "יפה שלי" תומס חייך "התגעגעתי"
"גם אני אליך" אמרתי מהצוואר שלו.
הבוסם שלו היה כל כל טוב שלא יכולתי לעצור את עצמי מלהסניף אותו. "אהבת את הבוסם? חדש" הוא צחק בזמן שאני ירדתי ממנו.
"מה את רוצה לאכול?" הוא שאל והעביר נושא. "תכין לי משהוווו" ביקשתי ועיפעפתי, מחייכת. "פנקייקים?" הוא שאל ואני בתגובה התלהבתי כמו ילדה קטנה
"טוב, אני רק אכנס להתקלח ואז" הוא צחק והלך לאמבטיה. הלכתי לסלון ונשכבתי על הספה.
אני באמת צריכה לדבר עם סופי, עברו כבר שלושה חודשים מאז שדיברתי עם פורקל. לא יודעת מתי אני אשב ואדבר איתה אבל אני מקווה שבקרוב. התעסקתי עם השרשרת שלי.
מתי בדיוק פורקל חושב שאני אשתמש בה? יש לי איך בכלל? וגם מה אני אודיע? באמת שאני לא יודעת.
"איך הבטן?" תומס שאל ובא אליי רק עם מכנס ארוך שחור ותוך כדיי הוא ניגב את השיער עם מגבת. קמתי אליו, וכמו בכל פעם, כמעת יררת על השרירים המדהימים שלו.
"חתיך" אמרתי ונישקתי אותו על השפתיים. הוא משך אותי אליו והעמיק את הנשיקה. היא משך אותי אחורה עד שהתנגשנו באי שבמטבח.
"יותר טוב" עניתי על השאלה שלו בנוגע לבטן שלי. היא התנפחה, והמחזור שלי מאחר. כן, בדקתי אם זה הריון, ועשיתי שלוש בדיקות. יצאתי שלילית בכולם. כניראה זה סתם לחץ מהעבודה או משהו.
כן, שכחתי להגיד. התחלנו לשכב לפני כמעט חודשיים. ברור שאנחנו עם קונדום אבל מי יודע.
"אוליי נלך לבדוק את זה מקצועי?" הוא שאל והעביר את היד שלו על הבטן שלי גורם לי לזרמים.
"מה יש?" הוא שאל שראה שסגרתי את הרגלים. הוא ממש ציני עכשיו. ממש. אין מצב שהוא לא יודע מה הוא עושה לי.
"אה אם?" הוא לחש לי באוזן גורם לי להתחרמן אפילו יותר. "כלום" עניתי בקול צרוד.
"אה כן?" הוא שאל והעלה את היד למעלה על הגב שלי עד שהוא הגיע לחזייה ופתח אותה מתחת לחולצה "בטוח?" הוא המשיך להתגרות.
״מאה אחוז״ עניתי. בשניה הוא הרים אותי והלך לחדר, משכיב אותי בעדינות על המיטה. "איזה יפה את" הוא אמר לעצמו ונשך את השפה שלו.
"גם לך לא חסר" אמרתי והעברתי את הידיים שלי על השרירים שלו, גורמת לו לצמרמורת. עם כמה שהוא אוהב את איך שהוא משפיע עליי, אני הרבה יותר.
***
"אז אמרנו פנקייקים?" תומס שאל ונשכב לידי, מתנשף ממה שעשינו עכשיו. לא יכולתי לעצור את עצמי מלצחוק. התכנסתי בשמיכה ושמתי את הראש שלי על החזה החשוף שלו. הוא חיבק אותי מהצד וחייך.
"מה?" הוא שאל כשנרגעתי "זה היה פשוט לא צפוי" עניתי. "טוב... אני בעד להתקלח שוב" תומס אמר ואני גלגלתי עיניים. "לך אני כבר אבוא" פיהקתי.
"אין לחץ" הוא ענה וסובב אותי שהבטן שלו נוגעת בגב שלי "אני עייף" הוא מלמל. "לא תזיק לי שינה" אמרתי ועצמתי עיניים.
לא עבר הרבה זמן עד שתומס נרדם אבל אני לא הצלחתי. המחשבה על מה עובר לי בבטן מלחיצה אותי. כן, אנחנו עם קונדום, גם עכשיו היינו עם.
ברור שיש סיכוי שזה לא מספיק אבל אם אני באמת בהריון אז מה? אני אעשה הפלה או לא?
אני רואה אותי מתחת לחופה איתו. זה מוזר שאנחנו שנה ביחד ואני חושבת על דברים כאלו אבל זה נכון. אני יכולה לראות את זה קורה. ואני יודעת שתומס אוהב אותי ואני אותו, לא שחשבתי שאני אי פעם אפתח למשהו ברמה כזאת אבל הינה זה קרה.
אבל ילדים? לא חשבתי על זה אף פעם. ילדים מתומס. זה נשמע מוזר.
חוץ מזה, תומס לא יודע את האמת עליי וזאת אחת מהסיבות שלא באמת יכולתי להיות בקשר כזה. חשבתי שבסוף זה יגמר ביני לבינו אבל זה לא ניראה כיאילו זה יקרה בזמן הקרוב.
ואני מקווה שלא.
YOU ARE READING
אמלי בקט (KOTLC) *קפוא*
Fanfiction(המתוקן) תמיד אמרו לסופי שהיא פרויקט מונלארק, ולא יהיה אף אחד כמוה. אבל הברבור השחור ידוע בסודות שלו. הם אף פעם לא סיפרו לסופי על אחותה הגדולה הביולוגית. אמלי עוברת חיים קשים. ההורים שלה או מסוממים או שכורים, אף פעם לא באמת תרחו לדבר איתה על משהו. ...
