נ.מ. אמלי
יש סביבי רק שחור.
שום צבע, קול או צורה.
אני זוכרת הכל ואני יודעת שאני תקועה בתוך המוח של עצמי, אני רק לא יודעת איך נכנסתי לפה
ניסיתי להדליק להבה עשרות פעמים אבל לא הצלחתי. משהו קר היה על הידיים שלי, הרגשתי את זה רק לכמה שניות לא לפני הרבה זמן ואז זה נעלם.
סופי לא חזרה, כניראה שהיא לא הצליחה. חסמתי גם אותה כמו מר פורקל. אני לא רוצה שהיא תחזור לפה. אני לא רוצה אף אחד בראש שלי יותר.
החושך התעבה ויהיה סמיך יותר. משהו הולך להגיע. אני יודעת מה. מי.
את אותו אחד שניסיתי להדחיק במשך שנים. אותה.
"שלום אמלי. התגעגעת?" להבת הנצח שאלה. היא הלכה לעברי והסתובבה סביבי. "לא" אמרתי בביטחון.
"יופי. כי גם אני לא. שמחה שזה הדדי" היא אמרה ברוע וצחקה. "מה את רוצה?" שאלתי את עצמי. היא נראתה כמוני, דיברה כמוני ועשתה כל דבר כמוני. רק שזאת לא אני. זאת הלהבה והיא לובשת את הצורה של הגוף שלי.
"מה אני רוצה מהשולטת של כל הלהבות?" היא שאלה והרימה גבה "אני לא יודעת... אוליי שתתאפסי על עצמך?!" היא צעקה והחדר כולו התמלא באש צהובה.
פעם שלטתי בלהבות. שלא כמו פינטאן שחשב שהוא שולט בהם. הוא פשוט ידע איך להשתמש בהם וההתנגדות שלהן היא מה ששנתה אותו.
הם חשבו שלאבד שליטה על האש זה לתת לאש להשתלת, אבל בעצם זה רק גרם לה לסמוך עליך. 'השליטה המדהימה שלי' כמו שמר פורקל אהב להגיד, לא הייתה כי ידעתי להשתמש בלהבות שלי בצורה שונה כי הקשבתי לה.
הפכתי ל'שולטת הלהבות' או ׳מלכת הלהבות׳ (פטטי במיוחד) כי הייתי אחת משלהם ונתתי להם לעשות מה שהן רוצות עד שהשתמשתי בהן למטרה מסוימת, בדיוק כמו מלכה ונתינים
"אני הפסקתי להשתמש בכן את יודעת את זה." אמרתי לה. "פינטאן מעצבן את כולנו. הוא לא יחזיק עוד הרבה זמן" היא הזהירה.
"טוב. אז שלא לא יחזיק ותהרגו אותו." אמרתי באדישות. "אני אשמח להרוג אותו אבל את מבינה, זאת הבעיה. את שוטלת עליי!" היא צעקה שוב. "אם אני שולטת עלייך אז כדאי לך להרגע" אמרתי לה ברוגע.
היא נשמה נשימה עמוקה והאש סביבינו נכבתה. "אנחנו צריכות את המלכה שלנו בחזרה" היא אמרה והסתכלה עליי בתחינה.
"אני יודעת. ניסית להגיד לי את זה דרך מארלה לא? חרפנת לה את המוח כדיי שאני ידע שהתחרפנתם סופית" אמרתי בכאס והפעם אני הסתובבתי סביבה.
"ניסיתי למשוך את תשומת ליבך. לא הייתי פוגעת בה" היא שיקרה. "בסדר, מה שתגידי" אמרתי לה אבל היא הבינה שאני יודעת שהיא משקרת.
"מה עם שאר הלהבות?" שאלתי והמשכתי ללכת בחלל הריק והשחור. "אין להן שליט ואת יודעת שפינטאן לא טוב לנו. בבקשה, תתחילי להשתמש בנו שוב!" היא אמרה ונעמדה לידי.
"אני לא יכולה." אמרתי לה בשקט. "אין שום סיבה שמשהו רע יקרה. תחשבי על מה שקורה לך עכשיו. זה בגלל שאת מדכאת אותנו. זה לא הטבע שלך. זה לא צריך להיות ככה" היא אמרה בשקט ונעלמה כמו אש ששופכים עליה מים.
"בשביל זה אני צריכה להתעורר" אמרתי לחלל הריק. ההד הדהד אבל הוא הפסיק בסוף. עצמתי עיניים למרות שיהיה חושך ונשמתי נשימות עמוקות. כשפתחתי אותן משהו מוזר קרה
חוט לבן התקדם לעברי ועצר מולי. הוא נמשך עד למקום שלא ראיתי אבל תפסתי אותו וגלגלתי אותו על היד שלי ככול שהתקדמתי. אני לא יודעת כמה זמן הלכתי אבל בסוף הגעתי למקום מואר, עם שמים בהירים ודשא שלא ניגמר.
ישבתי עליו ונשכבתי אחורה לשמיים. הרגשתי את החום של השמש עליי ועצמתי עיניים. אני לא רוצה לצאת מפה בחיים.
נ.מ. מר פורקל
אמלי ככה כבר בסך הכל חודשיים. היא לא זזה ורק עם עיניים עצומות. מר דיזני הסכים להכין מגביל יכולות לאמלי שיגביל רק את הפרוקנטיקה שלה. הוא היה מזועזע מעצמו שהוא ייצר מגביל יכולות לשתי המונלארקיות אבל מיס וואקר הצעירה, אלווין ,ליבי ובמיוחד מיס פוסטר שכנעו אותו שזה בסדר ושזה רק יעזור לה שלא כמו מר סנסן שאנחנו עדיין מחפשים, היא לא יכולה לשלוט על זה והוא יכל פשוט לא לדבר.
עמדתי מול העץ של אחי הגדול. אם הוא היה פה הוא כניראה היה אובד עצות כמוני. לפחות אני יכול להתנחם בזה.
"אני ממש מצטערת שאני מפריעה" הקול של ליבי נשמע מאחוריי. הסתובבתי אליה וחיכיתי שהיא תמשיך לדבר "אבל אמלי המיסה את המגביל יכולות למרות שדקס יצר אותם בלתי ניתנים להמסה." היא אמרה בלחץ
"סופי לא מצליחה גם לתקשר איתה ואורהלי ואבא של קיף לא מצליחים להבין מה היא מרגישה. סופי וברונטה גם ניסו לגרום לה אפילו ביחד עם ההגברה של סופי וזה לא עבד. אני לא יודעת איך להמשיך מפה" היא התנשפה.
"אין לנו איך. היא צריכה להתעורר לבד" אמרתי לה והרמתי את הגביש לאלובטר לכיוון האור. "לא!" היא צעקה ותפסה לי את היד. "אתה מוותר עליה." היא החליטה
"מה יש לי עוד לעשות ליבי?" נאנחתי. "תתאפס על עצמך! זאת אמלי, הבת שלך! שלכם״ היא אמרה והצביע על העץ ״אתם גידלתם אותה ודאגתם לה כל השנים האלו ואתה יודע טוב מאוד איך לפנות אליה יותר מכל אחד אחר. אין משהו יותר טוב ממך בזה" היא התעקשה.
היד שלה הרפתה ממני כשכיוונתי שוב את הגביש לאור אבל הפעם להיבנפלד. כניראה שאני צריך להשתמש בהגברה של סופי שוב.
YOU ARE READING
אמלי בקט (KOTLC) *קפוא*
Fanfic(המתוקן) תמיד אמרו לסופי שהיא פרויקט מונלארק, ולא יהיה אף אחד כמוה. אבל הברבור השחור ידוע בסודות שלו. הם אף פעם לא סיפרו לסופי על אחותה הגדולה הביולוגית. אמלי עוברת חיים קשים. ההורים שלה או מסוממים או שכורים, אף פעם לא באמת תרחו לדבר איתה על משהו. ...
