נ.מ. פורקל
היא לא היתה אמורה לראות אותי. אבל היא כן. מה אני עומד להגיד לה? פעם ראשונה שאין לי מילים.
"פורקל?" היא שאלה בשקט ונכנסה לסמטה. כשהיא ראתה אותי היא חייכה. "טוב לראות אותך" היא לחשה והסתכלה לכיוון ההורים שלה.
מה עובר עליה? היא שונה לגמרי.
"הכל בסדר?" היא שאלה כשלא עניתי. אני לא יודע מה לענות. היא השתנתה מאפס למאה. במראה ובאישיות. וכל זה המרחק ממני עשה. זה חייב להיות זה. אוליי באמת אני לא צריך להיות פה. אבל אני כן צריך להזהיר אותה. אבל אוליי עדיף שלא.
הרמתי את הגביש לכיוון האור אבל היא הורידה את היד שלי. "תענה לי" היא ביקשה. "לא היית צריכה לראות אותי" אמרתי בלי רגש
"אבל ראיתי. אחרי שלוש שנים אני חושבת שמגיע לי שלום" היא אמרה והסתכלה שוב לכיוון ההורים שלה, שגם הם השתנו.
"השתנת אמלי. זה קרה רק בגלל שלא הייתי פה. את צדקת. רק הרסתי הכל" אמרתי לה והרמתי שוב את היד.
היא הורידה אותה שוב וענתה "לא אתה לא. מה ששינה אותי זה אמא ואבא שחזרו לעצמם והקשר שלי עם ליאם, טום ורוז שהתנתק. התחלתי לעבוד בעבודה נורמאלית ומצאתי מישהו. כל אלה קרו רק בגלל זה שאתה לקחת אותי לאלובטר ואז המצב שלי הידרדר וגרם להורים שלי לדאוג." היא הסבירה.
"מה שאמרתי ליד העץ של התאום שלך היה נורא. שלוש שנים אני רק חשבתי על דרך שאני אוכל להתנצל אבל לא מצאתי אחת. אז אני אומרת עכשיו. אני מצטערת על מה שאמרתי. איך שדיברתי על כולם." היא המשיכה.
"לא, אני מצטער אמלי. רק עיצבנתי אותך שם כשלא הייתי מוכנה לכל זה" ביטלתי את מה שהיא אמרה. אני מתנצל גם על מה שאני צריך להגיד לך אבל לא יכול.
״אז מה אמרת לגבי זה שמצאת משהו״ שאלתי. התעניינתי מאוד לגבי זה, אבל גם זה לא מה שאני צריך לעשות עכשיו. אני רק מושך זמן
״זה לא מה שבאמת מעניין אותך עכשיו״ היא צחקה. ״יש לך משהו להגיד לי נכון?״ היא שאלה והפכה לרצינית.
״אני- אני לא יודע״ מלמלתי. זה יהיה קשה. עד שהיא שמחה. להרוס הכל, וזה הכל יכול להיות נוראי. אוליי עדיף שאני לא אספר לה וזה ישאר ככה
״כולם בסדר נכון?״ היא שאלה בפחד ״סופי לא-״ היא התחילה לשאול ״לא לא! היא בסדר גמור״ הרגעתי. ״אז מה קרה?״ היא שאלה ונשענה על הקיר.
״אמלי מותק איפה את?״ קול של אישה קרא לה. זיהיתי את הקול הזה. זאת אמא שלה. ״אני צריכה ללכת״ היא אמרה ״אתה תבוא שוב נכון?״ היא שאלה בתקווה. הנהנתי והיא חיייכה ונעלמה.
***
״אני לא מאמין שהיא השתנתה כל כך״ טירגן אמר. ישבנו כולם באוורגלן כמו פעם. גם חברי המועצה הצטרפו. ״גם אני לא״ עניתי ״היא בן אדם שונה לגמרי״
״היא סתם מעמידה פנים״ אמארי אמר בכאס. ״אוליי זאת באמת לא היא?״ אורהלי ניסתה לשכנע ״ראינו בסרטון שהיא שרפה את קנריק וגרמה לחצי מאלומארניה להישרף!״ אחד מחברי המועצה צעק ושוב הריב נפתח.
דקס, לפני לא הרבה זמן, הסתכל על צילומים מלואמרניה לפני חמש שנים כדיי לראות אם אולי יש סיכוי שקנריק עדיין בחיים. בצילום ראו את אמלי עומדת מחייכת בקומה שבה פינטאן היה אחרי שפיץ סופי ואורהלי קפצו מהקומה הבוערת.
דקס הראה לנו את התמונות והוחלט להעמיד את אמלי לדין בגלל סיוע לחבר מהנסתרים ולהרג של חבר מהמועצה. קרוב למדיי שאמלי תישלח לגלות אבל אני לא יכול להבין איך זה הגיוני.
חיפשתי במצלמות במשרד שלי איפה היא הייתה בתאריך הזה אבל היא הייתה בבית כל השעות האלו. היא הייתה בחדר שלה בלי שום אפשרות לראות אותה, וכבר יודעים שהיא יכולה לעבור ממקום למקום בזכות הלהבות שלה, אז אי אפשר לדעת.
״למה שהיא תנסה להרוג משהו בכל מקרה?" אורהלי צעקה בכאב ויאוש ״ברור שבגללך ובגלל סופי! כבר הבנו שהיא לא הכי אוהבת את שתיכן!״ גריידי צעק בחזרה
כולם יודעים שאורהלי ואלווין הם ההורים הביולוגים של סופי ואמלי. הם אף פעם לא נכנסו לגריידי ואדליין בהחלטות לגבי סופי אבל כן היה להם מה לומר בתור ההורים של פרויקט מונלארק. של שתי הפרויקטים.
״למה שלא פשוט נשאל אותה?" קיף שאל, מהמקום שלו ליד סופי על הספה.
"אני אמפת, ואני יכול להגיד אם היא משקרת" הוא הציע
"לא בא בחשבון שתיפגש עם רוצחת!" לורד קיוסוס אמר לו "אמא רוצחת" קיף מלמל בחזרה. "זה לא אותו הדבר" קיסוס ענה לו. קיף רק גלגל עיניים ושתק.
סופי לקחה את היד שלו והחזיקה אותה. היא יודעת שאמלי לא התכוונה למה שהיא אמרה אבל זה עדיין כאב לה לדעת שיש לה אחות שלא רוצה קשר איתה. איימי וסופי נשארו בקשר כל הזמן הזה וסופי אפילו סיפרה לה על אמלי.
"אז אני אלך" אורהלי הציעה אחרי שתיקה. אף אחד לא ניסה לעצור אותה מזה. זאת החלטה שלה בתור אמא.
YOU ARE READING
אמלי בקט (KOTLC) *קפוא*
Fanfiction(המתוקן) תמיד אמרו לסופי שהיא פרויקט מונלארק, ולא יהיה אף אחד כמוה. אבל הברבור השחור ידוע בסודות שלו. הם אף פעם לא סיפרו לסופי על אחותה הגדולה הביולוגית. אמלי עוברת חיים קשים. ההורים שלה או מסוממים או שכורים, אף פעם לא באמת תרחו לדבר איתה על משהו. ...
