התעוררתי באמצע הלילה לחום נוראי. נרדמנו על הספה בסלון. הלכתי למעלית ועליתי לגג. אלה היו פעמים נדירות שהרגשתי את החום משתלט לי על הגוף, ותמיד היה את הפחד שאני לא אצליח להשתלט על זה בחזרה.
שכבתי באמצע הגג והסתכלתי על השמיים. כל הזיהום אוויר לא נתן לי לראות הרבה כוכבים אבל היו כמה שהצלחתי לראות.
רוח קרה עברה מהים אליי ואז שכבר התחלתי להרגע צל היה מעליי והריח הנוראי הצטרף איתו.
"אמרתי לך שהים יפגע בך מתישהו" הוא אמר וישב לידי במרחק כלשהו. התעלמתי ממנו והמשכתי להסתכל למעלה.
"אני רציני אמלי. הים עושה לך רע" הוא המשיך. "אין לך משהו יותר טוב לעשות חוץ מלא להציק לי?" נאנחתי.
"חוץ מלנסות לשכנע אותך להפסיק לעשן, לא ממש" הוא אמר והסתכל על העיר. "כמה פעמים אני צריכה להגיד לך שזה לא יקרה?" שאלתי והחום עלה שוב.
"הכל בסדר?" הוא שאל כשראה שעצמתי עיניים "לא. אתה מחמיר את המצב ואני לא רוצה לעלות באש עכשיו" סיננתי.
עוד גל רוח פגע בי והחום נירגע. כמו מדורה. האש נחלשת בשהרוח פוגעת בה, או רק מחמיר. בינתיים זה רק עושה טוב.
"אז למה שלא תשתמשי בה קצת? לפחות רק ידיים" הוא הציע כמו מטומטם "אה, ואז אני אתמכר לזה?" התעצבנתי.
"סיפרתי לך על מארלה?" הוא שאל פתאום "השם מוכר" אמרתי והתיישבתי. "היא הייתה החברה בת הראשונה של סופי אחריי דקס. היא ישבה איתה ביום הראשון של הלימודים. עכשיו מוכר?" הוא שאל אחרי שניה.
"והיא פרוקנטיקאית נכון?" שאלתי. "כן." הוא ענה בשקט. "ועם מי היא מתאמנת?" שאלתי אחרי דקה של שקט.
"אני לא חושב שעכשיו זה הזמן המתאים לעצבן אותך" הוא אמר מלמל. "עם אתה לא מספר זה רק הופך אותי לעצבנית יותר." אמרתי בכאס
הוא שתק כמה דקות ואז אמר "עם פינטאן" כמעט נחנקתי מהרוק של עצמי. "פינטאן?!?" צעקתי הוא אפילו לא התכוון להשתיק אותי.
"באמת?? זה שאימן את בראנט שהרג את ג'ולי? תגיד לי אתה שומע את עצמך??" שאלתי בעצבים אבל יותר בשקט. "את מבינה שלא הייתה לי ברירה אחרת?" הוא נאנח.
רציתי להגיד שכן, שאני קיימת אבל ידעתי שזה חסר סיכויי. אני לא הייתי יכולה לאמן אותה. לא שמדובר באלפית.
"אני חשבתי על זה. אני רוצה שסופי תכיר אותך" הוא אמר בשקט. אני לא יודעת עם נלחצתי או שמחתי. מצד אחד זאת אחותי, מצד שני אני לא באמת אחותה וניסיתי כל הזמן להעלים אותה מהראש שלי.
"אני יודע שאת שונאת אותה-" הוא התחיל להגיד אבל קטעתי אותו בכאס "אני בחיים לא אמרתי דבר כזה"
"את שרפת את התמונה שלה. מה הייתי צריך להבין מזה?" הוא שאל וצמצם עיניים "שאני מעוצבנת שיש עוד פרויקט מונלארק וששיקרת לי כשאמרת שבחיים זה לא יקרה" אמרתי לו בכאס.
המבט שלו השתנה ממבולבל וכואס למבין. "את בחיים לא שנאת את סופי?" הוא ווידא. "לא" אמרתי בשקט.
המקשר שלו צפצף והוא קם. "אם אני אקרא לך מתישהו, את תוכלי לבוא?" הוא שאל והוציא בקבוק מוזר מהכיס. "תלוי למה" אמרתי ונשכבתי שוב על הגב.
"לערים העבודות, כדיי להכיר לך את אחותך" הוא אמר כמובן מאליו. "קודם תספר לה עליי." אמרתי בשקט. "אחרי זה תחליט"
אין לדעת איך סופי תגיב לזה שאני קיימת. למען האמת, גם לא ממש רציתי לדעת. אני הנסיון הכושל ובגלל זה היא יצאה מושלמת.
במקום כלשהו אני שמחה שהדי אן איי שלה יצא מושלם ושהיא 100% אלפית ולא חמישים חמישים כמוני.
פורקל נעלם ברגע שהסתובבתי שוב. כניראה שבבקבוק היה אור מאחד הכוכבים הלא ממופים.
נשארתי בחוץ עד שראיתי שיש קצת אור ואז נכנסתי לבפנים. החלטתי שהיום אני הולכת לבית ספר, סתם כדיי להוציא קצת עצבים.
"קומי" ניערתי את רוז שישנה על הריצפה. משום מה תמיד היה לה נוח לישון ככה. "מה את רוצה?" היא אמרה בעייפות "אני הולכת היום לביס. רוצה לבוא גם?" שאלתי
"כן! בא לי להציק קצת למורים" היא אמרה בעייפות ונרדמה שוב. באמת שאין לי כח אליה.
עליתי לחדר של ליאם ונכנסתי מתחת לשמיכה במיטה שלו. לא אכפת לו שאני אשן לו במיטה. אני כבר יודעת את זה.
YOU ARE READING
אמלי בקט (KOTLC) *קפוא*
Fanfiction(המתוקן) תמיד אמרו לסופי שהיא פרויקט מונלארק, ולא יהיה אף אחד כמוה. אבל הברבור השחור ידוע בסודות שלו. הם אף פעם לא סיפרו לסופי על אחותה הגדולה הביולוגית. אמלי עוברת חיים קשים. ההורים שלה או מסוממים או שכורים, אף פעם לא באמת תרחו לדבר איתה על משהו. ...
