"אמלי. אמלי" שמעתי את תומס במעומעם. "מה שעה?" שאלתי ולא פתחתי את העיניים. אני עדיין גמורה מעייפות.
"שש בערב. קומי" הוא ביקש "לאאאאא תן לי לישון" אמרתי והסתובבתי לצד השני. שמעתי אותו נאנח. "היא עדיין פה. אין לי דרכים לשעשע אותה" הוא אמר וישב לידי, מלטף את הראש שלי.
"שתיראה טלויזיה" מלמלתי. "נו אם. לא יפה להשאיר את אחותך ככה" הוא אמר. חייכתי לעצמי שהבנתי שאין לו מושג איך קוראים לה. "סופי, תומי. קוראים לה סופי"
"שיהיה מצידי רוחמה. יאאלה קומי. את צריכה לאכול בשביל פאקינג שבע אנשים." הוא אמר את החלק האחרון בשקט.
"טוב" נאנחתי והסתובבתי על הגב ביאוש. הוא חייך ונישק אותי נשיקה קצרה על השפתיים. "קומי" הוא הזהיר ויצא מהחדר, משאיר את הדלת פתוחה.
נאנחתי לעצמי וקמתי בזהירות מהמיטה. לקחתי בגדים ונכנסתי להתקלח מהר. יצאתי וראיתי את סופי יושבת על הספה, ישנה.
"היא נרדמה הרגע" תומס לחש לי והעביר לי כוס תה. בחוץ ירד גשם והיה קפוא בבית. תומס שילב ידיים והיה ניראה שקר לו אפילו שהמזגן עבד
גיחחתי לעצמי כשהוא משך אותי אליו וקרא לי כרית חימום. חיבקתי אותו. תומס נישק אותי והושיב אותי עליו על הכיסא שליד האי.
"איך בכלל ידעת שהמדורה מובילה לבית המשפט?" שאלתי . "הלהבות פשוט הופיעו פה. לא הייתי צריך לחשוב הרבה, פשוט באתי. חיפשתי אותך בבית ואז הן הופיאו ואמרו שאת צריכה עזרה." הוא הסביר.
"אתה פשוט ליטרלי רצת לתוך אש בשבילי. זה פסיכופתי" אמרתי בשוק. "הכול בשבילך" הוא חייך ונישק אותי שוב.
חייכתי לעצמי ושתיתי מהתה. "חולה על החיוך הזה" הוא אמר לעצמו. "אתה רוצה לאכול משהו?" תומס שאל.
"כןןןן. המבורגר!" התלהבתי. "מאיפה אני אפליץ המבורגר עכשיו?" הוא שאל את עצמו. "או בולונז" הצעתי. "את זה אני יכול להכין" הוא חייך ונישק אותי.
"אני רוצה עכשיו" אמרתי לו. "בסדר בסדר" הוא גלגל עיניים וקם להכין לי אוכל.
הלכתי לספה וכיסיתי את סופי בסמיכה. ההפרשי שעות פה מהבית כניראה גדול. ראיתי את הטבעת על היד שלה מהבהבת. החלטתי לשאול את תומס לפני שאני מעירה אותה
"תומי, סופי אמרה שכשהטבעת שעל היד שלה תהבהב היא יכולה לחזור הביתה. עכשיו, הטבעת מהבהבת והיא ישנה. להעיר אותה או לא?" שאלתי כשהוא עם הגב אליי תוך כדיי שהוא מוציא דברים מהמקרר.
"לא אל תעירי אותה. אם היא לא תתעורר בשעות הקרובות אז אפשר לחשוב על זה. בינתיים תני לה לישון" הוא אמר והסתכל עליי.
"טוב. אתה צריך עזרה?" שאלתי "לא. לכי לחדר לראות משהו עוד שעה בערך האוכל יהיה מוכן" הוא אמר בחיוך. חייכתי בחזרה והלכתי לחדר.
נ.מ. מר פורקל.
״למה היא לא באה? היא הייתה כבר אמורה להיות כאן" דקס שאל את עצמו. כבר שלוש שעות עברו מאז הפעם הראשונה שדקס גרם לטבעת שעל היד של סופי להבהב, והיא עדיין לא פה.
אני לא חושב שמשהו פגע בה, אבל זה עדיין מלחיץ שהיא לא עונה, או באה. הרגשתי את השרשרת עם הברבור השחור שעל הצוואר שלי רוטט.
יצאתי החוצה ולחצתי פעמיים על הכפתור כדיי להפעיל את ההקלטה ששלחו לי. "אני מקווה שזה עובד כי אם לא אז זה יהיה מוזר רצח" שמעתי את הקול של אמלי. היא נשמעת טוב. הרבה יותר טוב ממקודם
"סופי בסדר, היא פשוט נרדמה. מסטולה לגמרי זאתי. אנחנו אצלי בבית כי חיפשו אותה במקום שהסתרתי אותה. כיאילו לא ממש חיפשו אותה אבל חיפשו שם. אף אחד לא יודע שהיא איתי חוץ מתומס אזזז זהו. פשוט אל תלחצו" אחרי זה שקט.
חזרתי לתוך הבית "סופי בסדר, היא עם אמלי" אמרתי "עם אמלי? אמלי לא לקחה אותה למקום בטוח או משהו כזה?" אדליין שאלה "היא כן. אבל במקום שהיא הייתה בסוף כן חיפשו אותה. ששאלתי את סופי איפה היא היא בעצמה לא ידעה להגיד לי." קיף אמר.
"אבל למה היא לא עונה?" דקס שאל "היא נרדמה." עניתי ברוגע. "אני לא אוהב את זה שהיא שם" גריידי אמר לעצמו
"אמלי לא תעשה לסופי כלום" אמרתי לו "אני לא דואג לגבי אמלי. אני דואג לגבי חבר של אמלי" גריידי הסביר בכאס.
"הוא לא יעשה לה כלום. אמלי בהריון ממנו והוא מודע לעולם הזה. אם הוא היה מתכנן משהו, אמלי הייתה יודעת" טירגן ציין
"אמלי יודעת מתי אנשים מסתירים ממנה דברים. זה מוזר מאוד אבל זה תמיד הקשה להסתיר ממנה סודות של הברבור השחור ככול שהיא גדלה" הסברתי
רק לצערי זה מה שגרם לה התרחק מאיתנו
YOU ARE READING
אמלי בקט (KOTLC) *קפוא*
Fanfic(המתוקן) תמיד אמרו לסופי שהיא פרויקט מונלארק, ולא יהיה אף אחד כמוה. אבל הברבור השחור ידוע בסודות שלו. הם אף פעם לא סיפרו לסופי על אחותה הגדולה הביולוגית. אמלי עוברת חיים קשים. ההורים שלה או מסוממים או שכורים, אף פעם לא באמת תרחו לדבר איתה על משהו. ...
