ישבתי על הספה ליד תומס, עדיין לא יצאתי מההלם.
אני לא יודעת מה אני מתכננת לעשות. אני באמת לא יודעת. אני מפחדת פחד מוות. אני לא יכולה לא לספר לו עליי, אם הוא ירצה לשמור את התינוקות. אני לא יודעת אם הוא רוצה להיות עכשיו אבא בכלל.
אנחנו בכלל לא מאורסים,. רק זוג. אני לא חושבת שאחד מאיתנו בכלל תכנן להגיע לרמה כזאת.
"אם?" תומס שבר את השקט. בלעתי רוק והסתובבתי אליו. העיניים שלו נצצו, אבל לא בגלל משהו רע.
"אני לא יודע מה איתך, ואני אתמוך בכך בכל מה שתירצי לעשות אבל חשוב לי להגיד לך שאני רוצה אותם." הוא אמר והניח את היד שלו על הבטן שלי, בצד.
נשכתי את פנים הלחי שלי. "גם אני תומי. אבל זה מסובך. יש דברים שאתה לא יודע עליי" אמרתי. הוא הצמיד את המצח שלו לשלי ולקח את שתיים הידיים שלי אליו. יכולתי לראות שהוא מחייך.
"זוכרת את ההיום הזה שהייתי חולה מת?" הוא שאל. מחזיר אותי לחודשים הראשונים שלי איתו
הלכתי לאמבטיה והרטבתי שוב את המגבת הקטנה ואחרי זה הנחתי על הראש של תומס כדיי לקרר את המצח שלו. החום שלו היה גבוה והוא בקושי יכל לפתוח את העיניים.
"לכי הביתה אם. אני לא רוצה שתדבקי" הוא אמר בקול צרוד. "לא, אני אלך להכין לך אוכל. תישון" אמרתי וכיסיתי אותו, מניחה נשיקה על המצח הרותח שלו.
חיפשתי מתכון למרק והתחלתי להכין עד שהיה צריך להוסיף מים רותחים. ניסיתי להדליק את הקומקום אבל הוא לא עבד אז עשיתי את הדבר הכי נורמאלי לעשות
מילאתי את הקומקום עד למעלה ואז שטפתי את היד שלי טוב טוב עם סבון והכנסתי את היד שלי לבפנים מחממת עד שבועות יצאו משם.
שמעתי את השיעול המוכר של תומס מלידי וראיתי נשען אותו על הקיר. הוצאתי את היד שלי מהר מהקומקום לפני שהוא ישים לב.
"למה הכנסת את היד שלך לקומקום?" הוא מלמל עם עיניים חצי עצומות. "אתה הוזה. למה יצאת מהמיטה?" שאלתי ותמכתי בו "אני צמא" הוא מלמל כשהשכבתי אותו על המיטה.
"אני אכין לך תה" אמרתי ויצאתי מהחדר
"אני יודע מה ראיתי אם. לא הזיתי נכון? את חיממת את המים עם היד שלך?" תומס שאל. אני לא מסוגלת לענות לו. אני מפחדת מידיי. מה אם הוא עובד עליי? מה אם הוא בעצם סוכן או שיט כזה מטעם המדינה שרק רוצה שאני אתוודה?
"חכי רגע" הוא קם והלך לחלון הגדול שהיה במקום קיר ליד המטבח סידר את הווילונות ככה שאי אפשר לראות כלום. ואז את שאר הווילונות בשאר הבית. אז הוא כיבה לגמרי את המחשבים ואת המצלמות הבטחה שהיו רק בגלל שהוא במשטרה אז הוא חייב למקרה שמשהו יקרה לו.
הוא לקח את הטלפונים של שנינו כיבה אותם ושם אותם בחדר. אחרי זה הוא סגר כל מכשיר חשמלי בבית כולל אורות וישב לידי שוב.
"מרגישה יותר בטוח?" הוא לחש. כמעט בכיתי. אין שום מצב שהוא סוכן. חיבקתי אותו חזק והוא אותי. "אני פאקינג מאוהב בך. מצידי שתהיה ניסוי כושל של מעבדה. לא אכפת לי!" הוא צעק את המשפט האחרון.
"אני מאוהבת" מלמלתי "כל כך מאוהבת"
"אני יכול לנשק אותך?" הוא שאל וכניראה חייך. בקושי יכולתי לראות משהו. אבל אז עלה לי רעיון. הוא רוצה לדעת מה אני, נכון?
"תנשק אותי" ציוותי והשתמשתי ביכולת השניה שלי, מסמרית. וזה באמת מה שקרה. יכולתי להרגיש שתומס לא יודע מה קורה.
"מה?" הוא שאל המום כשחררתי אותו. "זה לא הכל" אמרתי אם כבר אז כבר. הצמדתי אותו אליי והוא לא ניסה להתרחק.
ניסיתי להיזכר בכל הפעמים שאהבתי משהו. קאלה, סתם יציאות עם תומס בלילות ששנינו לא יכולנו להרדם. את פורקל וסופי באיזה שהוא מובן, את ההורים שלי. את רוז, ליאם וטום שטוב שהרחקתי ממני. את ההרגשה החזקה הזאת בבטן. אהבה.
העברתי אליו את הרגש הזה במכה. "מה לאזעזל?" הוא מלמל לעצמו.
"אמלי. זה מדהים" הוא מלמל לעצמו והחזיק את הידיים שלי חזק. הפסקתי להעביר אליו דברים וכשהרגשתי שהוא נירגע
"היכולת הראשונה ניקראת מסמר. זה היפנוט בעיקרון. השניה זה גרימה. אני יכולה לגרום לך לכל רגר שיש. מה שנתתי לך להרגיש זה אהבה. ויש עוד אחת" אמרתי מהר לפני שאני אתחרט.
קמתי מהמקום והתרחקתי ממנו. פה אני מעדיפה לא לסכן אותו יותר מידיי. נשמתי עמוק ושחררתי, נותנת ללהבה רגילה להשתלט על כל הגוף שלי.
"פרוקנטיקה" אמרתי שראיתי את הפרצוף ההמום שלו. הוא ישב ככה לפחות דקה, בוהה בי מחליפה צבעים. הוא קם ונעמד מולי, ללא רגש על פנים שלו.
הןא קירב את היד שלו אליי וישר העלמתי את הלהבה מהפנים שלי, כדיי שהוא לא יפגע.
"אני בשוק שהסתרת את זה ממני כל כך הרבה זמן." הוא אמר וחייך חיוך קטן. "אתה לא...?" לא ידעתי אפילו איך לסיים את המשפט. אני פגומה, לא כולם יכולים לחיות עם משהו כזה.
"לא אני לא. אני עדיין אוהב אותך וזה ממש לא משנה לי. את היית ככה גם לפני שידעתי." הוא חייך וליטף את הלחי שלי עם האגודל שלו. השענתי את הראש שלי עליו ועצמתי עיניים.
"מה את אמלי בקט?" הוא שאל פתאום גורם לי להסתכל עליו.
"פרויקט מונלאק של הברבור השחור. קבוצת אלפים מורדים. שב תומי. יש לי הרבה מה לספר לך"
YOU ARE READING
אמלי בקט (KOTLC) *קפוא*
Fanfiction(המתוקן) תמיד אמרו לסופי שהיא פרויקט מונלארק, ולא יהיה אף אחד כמוה. אבל הברבור השחור ידוע בסודות שלו. הם אף פעם לא סיפרו לסופי על אחותה הגדולה הביולוגית. אמלי עוברת חיים קשים. ההורים שלה או מסוממים או שכורים, אף פעם לא באמת תרחו לדבר איתה על משהו. ...
