נ.מ. אמלי
שבוע מאז שראיתי את פורקל. בעיקרון לקחתי חודש חופש. ואמא ואבא יצאו לחופשה בלעדיי ותומי נסע כי יש איזו חקירה וצריך אותו ספציפית אז דיי נשארתי לבד. אני ונטלפיקס.
בסוף התברר שנקעתי את הקרסול ואסור לי לאמץ את הרגל יותר מידי אבל כן כדאי שאני אנסה ללכת. אני מצליחה ללכת כמעט בלי לצלוע אבל הרגל עדיין קצת מוגבלת בתנועה.
הרגשתי את עצמי נהיית עייפה ששמעתי שירה מהטלויזיה. או שזה לא משם. אני לא יודעת. אני עייפה מידי בשביל חשוב על זה. או שאולי משהו באמת לא בסדר. פתחתי עיניים וניסיתי לקום כשאני נעזרת במשענת. הנמכתי את הטלוויזיה אבל השירה לא מפסיקה.
משלה. זה חייב להיות זה. ניסיתי לקום אבל נפלתי על הריצפה. הרגשתי את הרגל מתחילה לכאוב שוב, אבל זה היה עמום מאוד. השירה נפסקה וקול של עקבים נשמע ברקע תוך כדיי שעצמתי עיניים ונירדמתי.
***
התעוררתי בתוך חדר עגול לבן בוהק מידי. הידיים שלי היו קשורות בשלשלאות לבנות למרכז של החדר והבגדים שלבשתי גם היו לבנים. הרגל שלי כאבה וכשהסתכלתי עליה ראיתי שהיא התנפחה שוב והקרסול החליף צבע לירוק סגול
נשכבתי אחורה על הגב. שתי אפשרויות. הראשונה- הניסתרים חטפו אותי. והשניה הפחות הגיונית- בני אדם חטפו אותי כניראה בגלל העבודה שלי.
האור הזה מסנוור אותי מידיי. במיקרה ואלו בני אדם, אני לא יכולה להפעיל את האש שלי עכשיו למרות שגם קפוא לי. סיכמנו שאני מתחרפנת שקר לי, כן?
צעדים נשמעו מחוץ לדלת שכניראה הייתה. הכול ניראה אותו דבר. מולי נפתחה הדלת שעד עכשיו לא ידעתי שהייתה קיימת שם.
אורהלי נכנסה מהדלת והסתכלה עלי במבט שלא הצלחתי להבין. טוב לפחות אלה לא הנסתרים
היא הסתכלה עליי רגע ואני עליה. אחרי זה היא סגרה את הדלת אחריה ושוב לא יכולתי להבדיל בין קיר לדלת.
"זה מדהים כמה מהר בני אדם משתנים" אורהלי מלמלה בשפה המוארת. לא באמת ידעתי מה לענות על זה. פשוט המשכתי להסתכל עליה.
"את לא הולכת לשאול למה את פה?" היא שאלה אחרי כמה שניות. "לא יודעת. באת לפה כדיי לדבר איתי על זה לא?" שאלתי בשפה המוארת
"אני כן" היא הנהנה ובלעה את הרוק בפחד כלשהו ואז היא העבירה לי דף מקופל בטלקנזיס. שתי אפשרויות, או שהיא מפחדת שאני יעשה לה משהו או שהיא רוצה לתת לי ספיס.
לקחתי את הדף שריחף באוויר ופתחתי אותו. הייתה שם תמונה של בניין בצבע סגול או אחד שאמור להיות כזה. הוא עלה בלהבת הנצח ללא ספק.
התאפקתי לא לצחוק שהבנתי למה אני פה קשורה, וגורמת לכולם לפחד. אבל עצרתי את עצמי. אני יודעת שקנריק היה חשוב לה והיא חושבת שאני, באיזה שהוא מקום הבת שלה, רצחה אותו
YOU ARE READING
אמלי בקט (KOTLC) *קפוא*
Fanfiction(המתוקן) תמיד אמרו לסופי שהיא פרויקט מונלארק, ולא יהיה אף אחד כמוה. אבל הברבור השחור ידוע בסודות שלו. הם אף פעם לא סיפרו לסופי על אחותה הגדולה הביולוגית. אמלי עוברת חיים קשים. ההורים שלה או מסוממים או שכורים, אף פעם לא באמת תרחו לדבר איתה על משהו. ...
