נ.מ. אמלי
"שאלת?" תומס שאל ברגע שיצאתי מהחדר שלנו. "כן, אלווין לא יודע מה לעשות. זאת הפעם הראשונה שהוא שמע על כל כך ילדים בבטן אחת. הוא חושב שבחודש יותר מתקדם הוא יכול לבדוק אם הם אלפים, אבל לא לעזור על הלידה." אמרתי וישבתי על הספה
"איך זה שאתה פה?" שאלתי אחרי שקלטתי שהוא התיישב לידי. תומס צריך להיות בעבודה. "יש לנו רופא, זוכרת?" הוא שאל בחיוך.
"נכון. טוב הלכנו?" שאלתי וקמתי לדלת. היא הנהן ובא אחריי. כרגיל תומס פתח לי את הדלת של המכונית ואני נכנסתי.
הנסיעה הזכירה לי את השיחה שלנו לא מזמן, ואחרי שעתיים גילינו שגילינו שאני בהריון. הזמן טס
"תומי. מה אם הם יהיו חולים? הילדים?" שאלתי. אני לא יודעת מאיפה עלתה לי המחשבה הזאת. אבל זה מפחיד אותי.
"מה זה קשור? הם הילדים שלנו. אני אוהב אותם לא משנה מה" הוא אמר והחזיק לי את היד בעידוד.
"כן, אבל אוליי זאת לא החלטה טובה להמשיך את ההריון. זה מרגיש לי כמו אנוכיות. הם יכולים למות בגלל זה" אמרתי בקול רועד והרגשתי את הראיה שלי מתערפלת מדמעות
"את חושבת על זה יותר מידיי" תומס אמר ברוגע. "יש שישיות שיצאו בסדר. הכל יהיה בסדר" הוא אמר וליטף עם האגודל שלו את היד שלי.
היה שקט עד שהגענו למרפאה. כשנכנסנו לרופא הוא חייך אלינו, והיה אפשר לראות קצת פחד בעיניים שלו.
"אז אני רואה שהחלטתם להשאיר את ההריון" הוא אמר והסתכל במחשב שלו. "כן" תומס ענה ותפס את היד שלי
"אתם יודעים שתצתרכי ללדת מקדם יותר. בערך עוד ארבעה חודשים?" הוא ווידא. הנהנתי כי לא יכולתי לדבר.
"יכול להיות שזה יהיה לידה רגילה אבל הסיכויים מאוד קטנים. רוב הסיכויים שנעשה קיסרי למען שלומך ושלום הילדים שלך"
לא שמתי לב להמשך השיחה. לא התייחסתי אל זה בכלל. אני מפחדת פחד מוות מלידה. על הדברים שאפשריים, הסיבוכים שיכולים לקרות, ובכלל לידה. זה כואב. זה יכאב. אני לא אלפית שזה פשוט יעבור לי בקליל.
"בסדר. תודה דוקטור" תומס אמר ולחץ לו את היד. קמתי אחריו והנהנתי לרופא בתודה. "בהצלחה לשניכם" הוא אמר לנו כשיצאנו.
"תודה" לחשתי והמשכתי ללכת אחרי תומס במסדרון. נכנסנו לאוטו שוב והתכוונו לחזור הביתה אבל תומס היה צריך לעבור בתחנה.
"רוצה לבוא איתי או להישאר פה?" תומס שאל כשהוא החנה את האוטו. "אני אבוא איתך" אמרתי ופתחתי לעצמי את הדלת של האוטו
"אני מוותר לך הפעם" הוא הזהיר כשיצאתי מהאוטו. הוא גרם לי לחייך טיפה, לא יותר מידיי.
נכנסנו לתחנה ועלינו לקומה השניה, איפה שהיה המשרד של תומס וחדרי חקירות.
YOU ARE READING
אמלי בקט (KOTLC) *קפוא*
Fanfic(המתוקן) תמיד אמרו לסופי שהיא פרויקט מונלארק, ולא יהיה אף אחד כמוה. אבל הברבור השחור ידוע בסודות שלו. הם אף פעם לא סיפרו לסופי על אחותה הגדולה הביולוגית. אמלי עוברת חיים קשים. ההורים שלה או מסוממים או שכורים, אף פעם לא באמת תרחו לדבר איתה על משהו. ...
