השמש נראית טוב עליך- סולאנג'לו (מתורגם)

2- השמיים בוכים חרישית

יורד גשם.

הלוואי שירד גשם חזק יותר לסופת רעמים או שלא ירד גשם בכלל אבל השמיים מתעקשים לבכות בשקט.

בשקט, בשקט, שקט מספיק כדי שלא תשמע מהמסדרון אלא אם כן דלת חדר השינה נפתחה. שזה היה.

ראיתי את ביאניקה בוכה כל כך חרישית בחשכת החדר. היא לא ידעה שאני ער. יכולתי לשמוע את השאיפה הרכה של נשימה נואשת ואת הנשיפה הרועדת והשבורה. זה כל כך חשוך, שאין כמעט אור שישקף מהלחות הנוצצת על לחייה. רק האור הרך של פנס הרחוב בחוץ שנכנס בין רצועות תריסי החלונות הספיק בדיוק כדי להקפיץ את פניה.

אני רואה אותה ואני לא אומר כלום כי אני יודע שזה רק יכאב לה לראות אותי רואה אותה.

"ניקו." אמרה הייזל. אני נדפק בחזרה להווה.

לא שמתי לב אבל עיניי עייפות. הם היו בפוקוס ומחוץ להם כל היום. או לילה, יותר נכון. מוחי נסחף פנימה והחוצה מהעבר וההווה.

"ניקו, ישנת בכלל?" עיניה הזהובות הבהירות בחנו את פניי בביקורתיות.

"לא הרבה," אני אומר לה.

"אה. אתה יכול לנמנם מאחור אם אתה רוצה." היא מציעה.

אני מניד בראשי. מה אם מישהו מעניין יכנס? לא הייתי רוצה לפספס את זה. והערב צפוי להיות קצת יותר עמוס מהרגיל. יש משהו בגשם שמביא אנשים לבתי קפה חמימים. זו הרומנטיקה של לגימת קפה או תה, בהייה מהחלון אל הגשם הקר והשקט. ניו יורק, עד כמה שהעיר יכולה להיות חסרת לב ביום, הם טיפשים רומנטיים בלילה. הם כולם. זו ההשפעה שיש ללילה עליהם.

טיפשים.

"בסדר." הייזל עונה בשקט.

הייזל תמיד הייתה בעלת ברית עבורי, מאז שפגשתי אותה. בהתחלה הייתי בטוח שלוז ואני לעולם לא נסתדר. קודם אישה חדשה ועכשיו אני נאלץ לנסות להסתדר עם נערה מתבגרת רק בגלל שהיא אחותי החורגת? אני לא יכול לגרום לעצמי לאהוב אנשים בקלות וזה לא בגלל שאני לא אוהב אותם או שאני חושב עליהם רע. רק שאני מעדיף להתבונן בהם מאשר לדבר איתם. אני מעדיף להכיר אותם מרחוק כי לדבר איתם זה סיוט. זה רק בלה בלה בלה וכל זה לא משנה.

אבל להייזל הייתה התנהגות שקטה וכשהיא מדברת, היא שמה תחושה של חשיבות מאחורי המילים. היא הגיונית ולא טורחת למלא את השיחה שלה בדברים כדי להפוך אותם לקלילים או מבעבעים. היא אומרת מה יש וסבלנית איתי.

אמא החורגת שלי פרספונה היא אמא של הייזל ואשתו החדשה של אבי.

"הם לא משפחה מחליפה, ניקו. הם רק משפחה חדשה." אבא שלי אמר לי שהבחין בי נסער יותר מהרגיל מהרעיון של שני אנשים חדשים שגרים במקום שבו חיו פעם. ניסיתי להאמין לו, אבל לפעמים אני אפילו מטיל ספק במניעים, אמונות ופעולות שלי.