השמש נראית טוב עליך- סולאנג'לו (מתורגם)

18- כלום

״אני יודע שאתה לא אוהב לחגוג וכל זה...״ אבא שלי אומר, קולו העמוק מעוות על ידי הטלפון.

״או אפילו מישהו שמעלה את זה.״ מוסיפה אמא החורגת שלי.

״לא, לא, זה בסדר.״ אני מבטיח.״זה בסדר,״

״יום הולדת שמח, ניקו״ הם אומרים פה אחד.

״תודה, אבא. פרספונה.״

הטלפון שלי מתפוצץ מהודעות יום הולדת ושיחות. אפילו מאנשים שלא דיברתי איתם לנצח.

״היי, ניקו,״

״היי, ריינה,״

״סליחה שלא דיברתי איתך כל כך הרבה זמן. זה רק שכל הקטע של לוח הזמנים של הלילה...״

״כן, אני מבין. זו גם אשמתי. אני במשמרת יום עכשיו, אז,״

״יום הולדת שמח.״

״תודה.״

הייזל בטח סיפרה לכולם שזה יום ההולדת שלי. אחרת, הם היו שוכחים. ביליתי את השנים האחרונות בניסיון לגרום לאנשים לשכוח את יום ההולדת שלי. תמיד חשבתי שזה יום זבל לחגוג.

מהקולות של זה, זה לא כל מה שהיא אמרה להם. היא בטח נתנה לזה להחליק בטעות.

״ניקו!״

״היי, ג'ייסון.״

״יום הולדת שמח חבר!״

״תודה,״

״שמעתי שרכשת לעצמך חבר,״ אומר ג'ייסון בלהיטות.

״אממ, כן. כן, אני מניח.״

שמעתי את צחוקו של ג'ייסון בטלפון. ״אוי אחי, איך קוראים לו? אה רגע, אני יכול לנחש? זה דומיניק? לא, לא, זה נואה. תשובה סופית.״

״זה וויל,״ אני מצטמרר, למרות שאני משועשע בסתר. ״תקשיב, אני חייב ללכת-״ אני אומר. וויל מחווה לי לבוא למטבח.

״אוי! כמובן. שיהיה לך יום הולדת טוב!״

״כן, תודה, ביי,״

״טוב-״

ביפ.

אופס. ניתק קצת מוקדם.

״ניקו, בוא הנה,״ אני שומע את קולו הנלהב של וויל מהמטבח שלי. אני עוקב אחריו. הוא כיבה את רוב האורות. על האי במטבח היה קאפקייק בודד ועליו נר יום הולדת בודד דלוק.

״אה?״

״זו הייתה התראה קצת קצרה. לא היה לי מושג שזה יום ההולדת שלך, אני כל כך מצטער,״ וויל אומר בהתנצלות.

״זה בסדר, לא אמרתי לך. זה עליי. לא היית יודע אם הייזל לא הייתה אומרת.״ אני מסתכל על הקאפקייק. זה וניל רגיל עם ציפוי ורוד ופיזורי סוכריות קשת וענן. אני לא יכול שלא לחייך אליו קצת.

״הצלחתי להשיג קאפקייק. זה לא אותו הדבר בלי מסיבה של אנשים לשיר את זה, אבל אני מניח שאני אשיר לך יום הולדת שמח״, אומר וויל, משפשף את עורפו.