"לא השתנית כל כך," אומרת הייזל.
"למה שאשתנה?" אני שואל.
הייזל לא עונה.
"חשבת שאשתנה באופן קיצוני כי אני יוצא", אני אומר. זה נשמע יותר כמו הצהרה.
"אני לא יודעת. קצת עשיתי." הייזל אומרת. אני יודע שהיא אומרת את האמת.
כולם תמיד מצפים ממני להשתנות. הם מתקשים להאמין שאני קיים כמו שאני קיים. זה כמעט מחמיר אבל אני לא כועס על הייזל. אני רוצה, אבל אני לא. אני רק נאנח.
"אני כמו שאני. רק עם חבר עכשיו. השתניתי קצת. רק אל תצפי שהאישיות שלי תעשה מאה שמונים." אני אומר לה.
זה מחמיר כי אני יודע שהם רק רוצים שאהיה נורמלי. הם לא רוצים אותי ככה. יש משהו לא בסדר איתי שחשבו שאצא עם מישהו נורמלי יתקן.
זה ממלא את המחשבות שלי לשארית היום. זה מתנשא במוחי.
השמיים בהירים והלוואי שזה לא היה.
היום חם והלוואי שזה לא היה.
בית הקפה תוסס והלוואי שלא היה.
כדי שהעולם ירגיש עגום כמוני.
כדי שהעולם ירגיש איך זה מרגיש שמישהו רוצה שזה יהיה אחרת.
אני לא מרגיש במצב רוח לדבר עם אף אחד, אבל הוא רוצה לבוא ואני מרשה לו. אולי נוכל לשבת בשקט כדי שאוכל להיות עם המחשבות שלי והוא יוכל להיות איתו בזמן שהאצבעות שלו משחקות בשערי. זה יהיה נחמד.
אבל יש לו מצב רוח לשיחה והוא רוצה לדעת למה אני במצב רוח כל כך חמוץ.
"משהו קרה?"
"לא,"
"למה אתה מתנהג ככה?"
"אני רק רוצה להיות בשקט לזמן מה,"
"אני רק רוצה לעזור,"
"אני יודע."
"ניקו, תגיד לי,"
"אני הולך לצאת."
השאלות שלו מתחילות לחנוק אותי. האוזניים שלי מעקצצות מכעס. אני רק רוצה לעזוב את זה. כעס הוא תחושה זמנית. אני רק צריך לעזוב את זה. זה הכל. אורות המטבח עמומים אבל נראה שהם גורמים לחדר לשרוף חם. הידיים שלי באגרופים הדוקים. הציפורניים שלי מכאיבות לי בכפות הידיים. אני פונה לכיוון הדלת.
הוא תופס את פרק כף היד שלי לפני שאעשה זאת.
"אל תתרחק ממני", אומר וויל. זה לא נשמע כמו פקודה, אבל זה נשמע מספיק סמכותי כדי להכעיס אותי יותר.
"מה אתה רוצה ממני?" אני שואל. השאלה יוצאת ארסית יותר ממה שהתכוונתי, אבל הראש שלי כבר דוהר כל כך מהר. המילים חומקות החוצה כמו נחשים ארסיים.
YOU ARE READING
השמש נראית טוב עליך- סולאנג'לו (מתורגם)
Fanfictionברחוב ההומה של ניו יורק סיטי, יש בית קפה קטן שנקרא חצות הקפה. שם אני, ניקו די אנג'לו, עובד במשמרת לילה. הלילה לא אוהב אותי ולא מדבר אליי, היא שקטה. היא רק מחסה אותי ואת נשמותיהם של אלה שלא נותר להם כלום, הנחמה היחידה שלנו היא כוס קפה בלילה גשום. חו...
