בשלב זה, הוא עשוי גם לגור בדירה שלי כי הוא כמעט ולא ישן במעונות שלו יותר. אני מתעורר לידו בבקרים.
אני חושב שקצת התאהבתי בבקרים. וויל הוא בחור מהסוג של צהריים, אבל הבקרים הם הכי קרובים שאתה מגיע ללילה ועדיין רואים את השמש. זה שקט ושליו, אבל תמיד משהו מרגש. הרחובות ההומים למטה. אור הבוקר החיוור מאיר את הדירה.
וויל עדיין ישן. התגנבתי מהמיטה והלכתי להביא קרואסונים ממאפייה סמוכה. היום חם ולא אכפת לי שיש יותר מדי אנשים במאפייה ושאף אחד מהם לא מסתכל מהטלפונים שלו. האוויר מריח טעים.
כשאני חוזר, וויל עדיין ישן אז אני מכין מיץ תפוזים סחוט טרי. הכנסתי את הקרואסונים לתנור במצב הנמוך ביותר כדי לשמור עליהם חמימים.
"ניקו," אני שומע קול מאחורי. הייתי כל כך עסוק בהכנת מיץ תפוזים במחשבות שלי, שאפילו לא שמעתי אותו מתקרב אליי. זרועות עוטפות את מותני מאחורי והוא מניח את ראשו על הכתף שלי. שיערו הרך והזהוב מדגדג לי בצוואר. העור החשוף שלו חם על הגב שלי. "אתה מריח ממש טוב. אתה מריח כמו מאפייה."
"זה הקרואסונים," אני מודיע לו. אני לא מזכיר שהוא מריח כמו אור שמש חם על שמיכת פשתן. אבל הוא כן.
הבקרים שלנו כשאין לי עבודה הם לעתים קרובות כאלה. אני קם מוקדם, נשאר במיטה. הוא לקח את הגמר האחרון שלו אתמול. מגיע לו לישון אחרי סמסטר שלא היה לו. אני מכין ארוחת בוקר, תלוי כמה אני עצלן. לפעמים זה רק טוסט. לפעמים זה מזנון של ביצים ופנקייקים ובייקון. לוויל לא אכפת כך או כך. הוא אומר לי שהוא לא מרבה לאכול ארוחת בוקר, אז זה תמיד פינוק.
"ואתה תמיד על התחת שלי על זה שאני לא אוכל," אני בז. וויל חייך.
"מעולם לא אמרתי שאני לא צבוע",
אני מגלגל את עיניי.
אף פעם לא אכלתי ארוחת בוקר עד שהתחלתי להתעורר עם וויל. אף פעם לא הייתה לי מוטיבציה לקום ולהכין משהו, אפילו אם זה רק טוסט. אבל וויל מתנהג קצת כמו פרצה. אין לך את המוטיבציה להכין לעצמך אוכל? אז למה אתה לא מכין לו אוכל?
אני מקשיב לקולות המים הזורמים המגיעים מחדר האמבטיה שלי, וויל מתקלח בזמן שאני שוטף את קרש החיתוך בכיור. אני מניח את הסכין ומשתדל שלא לעלות על זה מחשבות מוזרות. כשאני מוציא את הקרואסונים מהתנור, וויל מסיים בחדר האמבטיה ומתיישב איתי בבר ארוחת הבוקר. אנחנו יושבים זה לצד זה והוא מניח את ידו על הברך שלי.
אנחנו אוכלים והוא מדבר.
ואני רק מקשיב
אני אוהב את צליל הקול שלו בבוקר. זה קצת צרוד ונמוך. אבל אני אוהב את האנרגיה שיש לו אחר הצהריים. והרכות שקולו נושא בערב. אולי אני פשוט מחבב אותו זה כנראה זה.
YOU ARE READING
השמש נראית טוב עליך- סולאנג'לו (מתורגם)
Fanficברחוב ההומה של ניו יורק סיטי, יש בית קפה קטן שנקרא חצות הקפה. שם אני, ניקו די אנג'לו, עובד במשמרת לילה. הלילה לא אוהב אותי ולא מדבר אליי, היא שקטה. היא רק מחסה אותי ואת נשמותיהם של אלה שלא נותר להם כלום, הנחמה היחידה שלנו היא כוס קפה בלילה גשום. חו...
