וויל הגיע שוב ללילה. נראה שהוא מבלה כאן יותר זמן משאר במעונות שלו. השותף שלו הוא בלתי נסבל והוא אוהב תירוץ לראות אותי. הימים והלילות מתחממים ככל שמתקרב הקיץ. וויל מתחיל להיות לחוץ לגבי הגמר.
הוא ממלמל על הגמר כששכבנו אחד ליד השני במיטה שלי. הקול שלו נמוך. הוא יודע איך אני אוהב את זה שהוא מדבר ככה בשקט.
"אתה מחבב אותי?" הוא שואל פתאום. הוא דיבר על לימודים רק לפני שניה. הרגשתי שהשאלה היא כמו שפריץ של מים לפנים.
"אני באמת לא יכול לסבול אותך", אני מתבדח. הוא מחייך על זה. "אתה יודע שאני כן," אני אומר רך יותר. פניו מאושרות שהוא אכן יודע.
"נעים לשמוע לפעמים." הוא אומר. הוא מביט בי. החיוך שלו גורם לי להרגיש ער לגמרי. "האם אתה חושב שאני מושך?" השאלה הזו נשמעת ביישנית יותר. אני אוהב את זה שהוא ביישן, כי אני בדרך כלל ביישן. אני נושך את הלחי שלי מבפנים.
"אני כן," אני אומר. אני מנסה להישמע מאוד ברור ובטוח בתשובתי. אני לא רוצה שהוא יטיל ספק בדברים האלה.
"האם אתה?" הוא שואל. אני יודע שהוא מנסה לדוג משהו, אבל נתתי לו. העיניים שלו בורקות אפילו בחושך של החדר שלי.
"אני אוהב את השיער שלך. זה נראה כמו קצוות זהב בשמש." אני מושיט את היד והאצבעות שלי מסובבות את שיערו לכמה שניות והוא לא מפסיק לחייך. הוא נושך את שפתיו. עיניו מבקשות ממני להמשיך.
"אני מעריץ את הנמשים שלך והגומות שלך. הם רוקדים שאתה מחייך," אני מעביר את האגודל שלי על לחייו החמות. הם בצבע אדום. האצבעות שלי ממשיכות להשתרך כלפי מטה בצווארו.
"אני אוהב את זה," אצבעותיי מרעה קלות את עצמות הבריח שלו והוא רועד למגע שלי. אני עוקב אחריהם בקלילות. הם מעוצבים כמו "V" - נמתחים כמו כנפיים. "אתה רוצה שאני אעצור?"
"לא, בבקשה-" הוא אומר בקול הנמוך והשקט הזה שאני מעריץ. "המשך," אתה יכול לשמוע את החיוך בתנועות שלו. אני אפילו לא צריך להסתכל עליו כדי לדעת שהוא מחייך. אבל אני עושה בכל זאת כי אני כל כך אוהב את הגומות האלה.
האצבעות שלי משתרכות במורד פלג הגוף העליון שלו. הוא רועד עוד קצת. "אני אוהב את החום של העור שלך. אני אוהב איך שאתה מגיב למגע שלי," אני אומר. אני יכול להרגיש חום עולה ממנו כשהוא הופך לאדום יותר. אני מטאטא את הבטן שלו. אני עוצר שם.
אני אוהב את זה. בדרך כלל אני זה שהופך לאדום במגע שלו. אני אוהב את השינוי בתפקידים.
"אתה רוצה-" אני שואל, מרים את גבותיי.
"האם אתה?"
"אם אתה רוצה את זה, אני רוצה את זה. שאלתי אותך. אתה רוצה?"
"כריסטוס- יותר מהכל," הוא אומר. אני כמעט צוחק. הקול שלו נשמע כל כך שקט וחסר נשימה. נבוך.
אני מסתובב כך שאני מעליו והוא מופנה אליי למעלה. העיניים שלו מסתכלות עלי וזה משכר.
"זה כל מה שהיה לך להגיד," אני ממלמל ומקרב את פניי לשלו.
אני מנשק אותו ברכות בהתחלה, אבל הוא לא מקבל את זה. הוא מסובב את צווארו בזווית, מנסה להשיג יותר. אני מחייך אל שפתיו ומנשק עוד יותר רך. אבל זה לא נמשך זמן רב. רק רציתי לשגע אותו קצת יותר. נתתי לנו ליפול לתוך זה. הנשיקה, זאת אומרת. זה קורה מהר ומטושטש ולפני שאני יודע את זה, אנחנו חייבים לעצור .לנשום שוב. ושוב. ושוב
אני מרגיש את הידיים החמות שלו זוחלות במעלה החולצה שלי אז אני מוריד אותה וגם שלו יורד. העור החם שלו נוגע בשלי ושנינו רועדים קצת, אבל בצורה טובה. .השפתיים שלי משתרכות במורד הלסת שלו ומוצאות את הצוואר שלו.
הוא מייבב קצת ואני סופג את זה.
אני לגמרי מבין למה הוא אוהב להפוך אותי לאדום עם ההערות הקטנות שלו והנגיעות הרכות שלו. זה זה. את חום העור שלו איפה שאני נוגע בו. שובל של סימנים אדומים שאני משאיר על עורו המנומש. אנחנו הקנבסים אחד של השני ואנחנו צובעים זה את זה בוורוד. זה נחמד לדעת שחלק ממך השפיע פיזית על .מישהו. אני רק יודע שהוא נשרף בפנים.
הוא נושם חזק מאוד עכשיו ואני מתיישב זקוף כדי להביט בו היטב ולראות איזה סוג ציור יצרתי. החזה שלו עולה ויורד בכבדות. שובל הסימנים הוורודים יושבים יפה על קלות עורו. והפנים שלו כמעט מגנטה, זה כל כך אדום וחם. עיניו נפערו והוא מרים את מבטו אלי כאילו הרגע התעורר מחלום חם. הוא בוהה בי בצורה מוזרה ומחייך מעט. הוא נותן לי שוב את המבט המוזר הזה. החלק האחורי של צווארי דוקר.
.למה אתה מסתכל עליי ככה?" אני שואל"
״אתה....אתה מחייך", הוא אומר ביראת כבוד בין נשימה לנשימה. הוא מניח את יכף ידו על הלחי שלי. הוא עושה את דרכו לאט לאט עד שהאצבעות שלו מסתבכות בשערי.
אני נוגע בשפתיי קלות בקצות האצבעות. אז אני הייתי. חייכתי. בגלל זה הוא .הסתכל עליי ככה. אני לא מגחך ככה לעתים קרובות
"זה כלום," הוא אומר למרות שזה כמובן הרבה יותר מכלום עבורו. ״אתה פשוט נראה מאוד...מאוד יפה ככה ,"
.הגיע תורי ללחיים שלי להיות חמימות וורודות
שתוק," אני ממלמל, עדיין מחייך. "אני חושב שאתה נראה יפה ככה," אני מנשק אותו שוב, לא מנסה לשגע אותו הפעם או משהו כזה. אני מנשק אותו ללא הפוגה, השפתיים שלי מתנפצות אל תוך הגלים שלו על צוק סלעי. שוב ושוב, ללא מנוחה או היסוס. כך שהוא יכול להיראות כאילו התעורר שוב מחלום חם. ושוב. ושוב
לעזאזל," הוא ממלמל בנשימה, קולו נשמע חלומי ורחוק. "ניקו," הוא אומר את שמי בפשטות וכאילו השם עצמו היה נשימת האוויר שלו. אני מרגיש מסוחרר
ידיו עושות את דרכו אל זבוב הרוכסן שלי. הראש שלי עושה את דרכו אל העננים
YOU ARE READING
השמש נראית טוב עליך- סולאנג'לו (מתורגם)
Fanfictionברחוב ההומה של ניו יורק סיטי, יש בית קפה קטן שנקרא חצות הקפה. שם אני, ניקו די אנג'לו, עובד במשמרת לילה. הלילה לא אוהב אותי ולא מדבר אליי, היא שקטה. היא רק מחסה אותי ואת נשמותיהם של אלה שלא נותר להם כלום, הנחמה היחידה שלנו היא כוס קפה בלילה גשום. חו...
