המלאך השומר שלי - אהבת נעורים

פרק 5

3.7.2018 ~ יום ראשון ~ ישראל
אמילי ~

"למה נבהלת?" שאלתי צוחקת בקול
"לא נבהלתי"
"תמשיך לספר את זה לעצמך" 
"בואי נחזיר אותך הביתה שלא תתעלפי בדרך"
"אני לא מכירה אותך למה שאבוא איתך?"
"כי אני לא רוצה שתתעלפי בדרך , או שמישהו יבוא ויחליט לנצל את זה שאת שיכורה , וגם חברה שלך לא נראית כאילו היא עומדת לצאת בזמן הקרוב"
הסתכלתי עליו בפרצוף עצבני והלכתי לכיוון היציאה , הרגשתי שהוא אחריי ואני המשכתי בשלי.
~
"אתה יכול ללכת עכשיו הגעתי לבניין שלי" אמרתי בניסיון להעיף אותו
"אני עולה איתך ביחד ודואג שאת נכנסת למיטה" 
גלגלתי לעברו עיניים ועליתי לדירה , הוצאתי את המפתחות ובטעות הם נפלו באתי להרים אבל הוא כבר הרים לי "תודה"
במקום להגיד לי תודה הוא פשוט חייך ועמד כמו בול עץ, הכנסתי את המפתח למנעול ופתחתי את דלת הבית.
"איפה החדר שלך?" 
"למה אתה שואל? אתה רוצה לנצל אותי שיכורה ולהשכיב אותי?" 
"גם אם רציתי את לא הטעם שלי בשביל להשכיב אותך , וחוץ מזה אני לא מנצל בחורות שיכורות בשביל הנאה" 
שקרן. כל הגברים אותו הדבר.
"לילה טוב אמילי" הוא אומר לי ויוצא מהדירה שלי , נעלתי אחריו את הדלת ונפלתי לתוך המזרון הנוח שלי ונרדמתי.

4.7.2018 ~ יום שני ~ ישראל 

קמתי בבהלה בעקבות הסיוטים אותו סיוט כמו כל יום... היום שבו ההורים שלי נהרגו לפעמים אני לא מבינה איך אני ניצלתי מהתאונה זה כאילו יש מישהו ששומר עליי מכל הדברים הרעים. 

הרגשתי מסוחררת ועם בחילה נוראית כנראה מכל האלכוהול ששתיתי אתמול רצתי לשירותים להקיא את כל האלכוהול ששתיתי אתמול. הרגשתי נורא.

חזרתי לחדרי ולקחתי את הטלפון שלי מהשידה והוצאתי אותו מההטענה  בדקתי את השעה ,  השעה הייתה 6:30 לפנות בוקר הבנתי שאני לא אחזור להרדם כבר אז הלכתי להתקלח ולעשות את השגרת בוקר שלי. 

השעה כבר 7:00 החלטתי להעיר את לין כי יש לה עבודה היום , הלכתי לחדרה והיא לא הייתה שם המיטה שלה מסודרת כמו איך שהיא עזבה אותו אתמול כנראה היא חזרה עם הבחור שהיא רקדה איתו. 

הלכתי למטבח להכין לי שקשוקה כי אין דבר יותר ישראלי מלהכין שקשוקה לארוחת בוקר ,  הוצאתי 
מלפפונים , עגבניות , חסה ובצל מהמקרר והתחלתי לחתוך בשביל הסלט , לאחר מכן הכנסתי את זה לתוך קופסא אחריי שתיבלתי כמובן עם מלח שמן זית ופלפל שחור גרוס , כיביתי את הגז והכנסתי את השקשוקה החמה לתוך קופסא ששומרת חום ביחד עם כמה לחמים בצד וגבינות ומים , ולקחתי דובדבנים מהמקרר.
הוצאתי שמלה לבנה מהארון והתלבשתי ונעלתי סנדלים , לקחתי את התיק שלי והכנסתי לשם את הטלפון שלי מפתחות וכסף.
השעה כבר 8:00 ויצאתי מהבית לקחת אוטובוס לפארק הירקון.
~
הגעתי לפארק הירקון בסביבות תשע בבוקר ולקחתי פינה נחמדה ושקטה באזור של פארק הירקון. פרשתי את השמיכה והתיישבתי , הוצאתי את הארוחת בוקר והתחלתי לאכול. לאחר שסיימתי נכנסתי לגלרייה בטלפון שלי וראיתי זיכרון של היום מלפניי שנתיים שחגגנו לאמא יום הולדת במסעדה. היא הייתה אמורה להיות היום בת 48 , התחלתי לבכות. למה אלוהים? למה לקחת אותם ממני? הם היו צריכים לחיות זה לא היה הזמן שלהם.....
~
לאחר חצי שעה הרגשתי מישהו עומד לידי אז הרמתי את הראש אה שוב פעם הוא?
וואו זה צירוף מקרים או שאתה כבר סטוקר?״ שאלתי וגלגלתי את עיניי
״לא, האמת שאני אוהב להיות כאן. הכל בסדר?״
״כן״
״אז למה את בוכה?״
״היום לאמא שלי יש יום הולדת. היא נהרגה לפני שנה וחצי זה יום קשה עבורי.״
״אני מצטער, את רוצה שאעשה משהו?"
"כן שתלך מפה אני רוצה להיות לבד אם לא אכפת לך" אמרתי והכנסתי את האוזניות שלי לאוזניים.
הרגשתי שהוא לוקח לי את האוזניות והוא התייבש ליידי .
"אל תתעלמי ממני כשאני לידך" הוא אמר לי בקול פוקד , למה מי הוא חושב שהוא?
"מי אתה חושב שאתה שתגיד לי מה לעשות?" שאלתי והרמתי קצת את קולי
"אני אפילו לא הטעם שלך זוכר? אז למה שתתעניין בי?" אמרתי בתקיפה
"זה לא מונע ממני לדאוג לך" הוא אמר בקול רך קצת.
"אני מצטערת אני לא רציתי להיות רעה כלפייך אני פשוט לא במצב נפשי טוב.." אמרתי בכנות
"זה בסדר אני מבין" הוא אמר בחיוך נעים , וואי פאק החיוך הזה שלו שוב , יש לו חיוך כובש ללא ספק והחיוך ללא ספק כבש אותי בחיים שלי לא ראיתי חיוך כמו שלו , הרגשתי ששוב נפתחו שערי השמיים ביחד עם החיוך הזה שלו.
"גם אתה איבדת מישהו?" שאלתי
"איבדתי את הכלב שלי" הוא עושה ממני צחוק? זה לא אותו הדבר
"אני מצטערת לשמוע" אמרתי
דיברנו כמה שעות כי הוא לא היה מוכן לשחרר אבל הגיע הזמן שלי ללכת הביתה.
"תודה שדיברת איתי" אמרתי בכנות בזמן שאני מארגנת את הדברים שלי.
"אין בעד מה אמילי" וכך הוא הלך כלא היה...
~
חזרתי לדירה וראיתי שם את לין על הספה רואה הארי פוטר , "או היי אמילי"
"היי לין , איפה היית אתמול בלילה?" שאלתי למרות שאני יודעת את התשובה
"סתם הלכתי לפנטהאוז של הגבר ששכבתי איתו בלילה" היא אמרה לי בקצרה
הנהנתי לכיוונה.
"את רוצה להצטרף לראות איתי הארי פוטר והאסיר מאזקבאן?" 
"חשבתי שכבר לא תשאלי" אמרתי מצחקקת.
~
לאחר שסיימנו לראות הארי פוטר אני ולין התחלנו להתארגן לשינה ולארוחת ערב.
יצאתי מחדרי לבושה בפיג'מה וראיתי את לין מכינה במטבח פסטה.
הכנתי את השולחן בזמן שלין מכינה את הפסטה .
"אז איך את אמילי?" היא אמרה לי בקול דואג ואכפתי היא ידעה שהיום זה היום הולדת של אמא שלי.
"אני בסדר הייתי בפארק הירקון" 
"היה לך את השקט שרצית?"
"לא" אמרתי בקביעה.
"מה זה לא? מה כבר קרה?"
"הבחור הזה מהים החליט להדחף" אמרתי באותו הזמן שאני מגלגלת את עיניי אבל זוכרת גם את החיוך ששווה מיליונים. בתכלס איזו אישה לא הייתה רוצה להתעורר עם חיוך כזה בבוקר ?
"הוא גם החליט לקחת אותי אתמול הביתה אחריי המסיבה" הוספתי
"בכוח?" היא שאלה
"כן בכוח אבל העפתי אותו ברגע שנכנס לדירה" אמרתי.
"נכנסתי בטעות לחדר שלו היום בבוקר" היא אמרה לפתע
"באמת?" אמרתי מגכחת 
"כן באמת ויש לו שם מופע מרהיב בבוקר אני חייבת לציין גם בחלק למעלה וגם בלמטה" היא אמרה
ושתינו צחקנו.
 לאחר כמה דקות לין הניחה את הפסטה על השולחן והתייבשנו לאכול והמשכנו לדבר.
סיימנו לאכול והכנסנו למדיח וכל אחת הלכה לחדרה.
נפלתי על מיטתי שהשעה היא כבר 23:00 בלילה ונכנסתי לשינה עמוקה.