המלאך השומר שלי - אהבת נעורים

פרק 6

3.7.2018 ~ יום ראשון ~ ישראל
גבריאל~

״למה נבהלת?״ היא שאלה וצחקה בקול.
״לא נבהלתי״
יש לי מזל שהיא שיכורה ועד מחר הכל ישכח.
״תמשיך לספר את זה לעצמך״
״בואי נחזיר אותך הביתה שלא תתעלפי בדרך״
אמרתי בנימת קול רצינית וקובעת.
״אני לא מכירה אותך למה שאבוא איתך?״
היא יותר גרועה מרפאל בחיי.
״כי אני לא רוצה שתתעלפי בדרך, או שמישהו יבוא ויחליט לנצל את זה שאת שיכורה, וגם חברה שלך לא נראית כאילו היא עומדת לצאת בזמן הקרוב״
הסתכלתי לכיוון רפאל שרקד עם חברה שלה.
לאחר עשר שניות שהיא התמהמהה, היא הסתכלה עליי במבט עצבני ויצאה מהמועדון, ואני אחריה.
~
״אתה יכול ללכת עכשיו הגעתי לבניין שלי״
היא באמת צריכה להקשות עליי, אני פשוט מנסה לעשות את התפקיד שלי כראוי.
״אני עולה איתך ביחד ודואג שאת נכנסת למיטה״
היא גילגלה לעברי עיניים ועלינו לדירה שלה.
היא הוציאה את המפתחות והם נפלו, אז הרמתי לה אותם.
״תודה״
לא ידעתי איך להגיב אז פשוט עמדתי שם, כמו בול עץ, אני כל כך מפגר.
״איפה החדר שלך?״ שאלתי
״למה אתה שואל? אתה רוצה לנצל אותי שיכורה ולהשכיב אותי?״
״גם אם רציתי את לא הטעם שלי בשביל להשכיב אותך, וחוץ מזה אני לא מנצל בחורות שיכורות בשביל הנאה״
אמרתי בכנות.
״לילה טוב אמילי״ אמרתי ויצאתי מהדירה שלה.
לעזאזל כבר 2:00 ותיכננתי מחר לקום מוקדם.
הגעתי לדירה שלנו ורפאל לא כאן, אני מהמר שהוא תוך שתי דקות כאן עם החברה הזו שלה.
וכמובן שצדקתי, לאחר 2 דקות הוא נכנס עם הבחורה.
״רפאל תשתדל להיות שקט״
״אחי תרגיע״
לא רציתי להתווכח אז פשוט שמתי את האטמי אוזניים שלי והלכתי לישון.
4.7.2018 ~ יום שני~ ישראל
קמתי בבוקר והבחורה שרפאל הביא כבר לא הייתה כאן, וטוב שכך.
קמתי מהמיטה וציחצחתי שיניים, ואז הדלת נפתחה והבחורה כן כאן.
בחדר שלי.
במקום הפרטי שלי.
״אוי סליחה אני מצטערת״
״זה בסדר פשוט תצאי, לרפאל יש שירותים משלו״
נמאס לי ממנו, יום אחד אני באמת אעיף אותו מכאן.
עברו כמה שעות ואז הרגשתי תחושה מוזרה, כאילו משהו לא בסדר עם אמילי, האישה שאני המלאך השומר שלה.
ירדתי לחניה שלי ונסעתי ישר לפארק הירקון,
 ~
ידעתי שהיא תהיה שם.
עמדתי לידה והיא הרימה את ראשה כנראה הרגישה שמישהו עמד לידה
״וואו זה צירוף מקרים או שאתה כבר סטוקר?״ היא שאלה.
״לא, האמת שאני אוהב להיות כאן. הכל בסדר?״ שקר הייתי פה כי הרגשתי שהיא עצובה
״כן״
״אז למה את בוכה?״
״היום לאמא שלי יש יום הולדת. היא נהרגה לפני כמעט שנתיים, זה יום קשה עבורי.״
״אני מצטער, את רוצה שאעשה משהו?״
״כן, שתלך מפה אני רוצה להיות לבד אם לא אכפת לך״
וואו מישהי פה חוצפנית.
 היא הכניסה את האוזניות שלה בשביל לנסות לגרום לי ללכת , אז הוצאתי לה את האוזניות מהאוזניים.
״אל תתעלמי ממני כשאני לידך״
״מי אתה חושב שאתה שתגיד לי מה לעשות?״ היא קצת הרימה את קולה, אבל ראיתי שהיא שנייה מלהישבר.
״אני אפילו לא הטעם שלך זוכר? אז למה שתתעניין בי?״ למה נכנסתי, אולי היה יותר פשוט להיות בן אנוש, רגיל.
״זה לא מונע ממני לדאוג לך״ אמרתי בקול הכי רך שאני יכול.
״אני מצטערת אני לא רציתי להיות רעה כלפייך אני פשוט לא במצב נפשי טוב..״ היא אמרה בכנות.
״זה בסדר אני מבין״ חייכתי קלות והיא חייכה חיוך רחב וגדול, וואו תשכחו ממה שאמרתי, היא הבחורה הכי יפה שראיתי.
״גם אתה איבדת מישהו?״ היא שאלה עם דמעות בעיניים וחיוך קל.
״איבדתי את הכלב שלי״ אוי לעזאזל, זה יצא רע, איך כלב שווה לבן אדם? לאמא?
״אני מצטערת לשמוע״ אמרה
~
דיברנו כמה שעות כי לא הייתי מוכן ללכת, רציתי שהיא תהיה בסדר, שלא תפגע בעצמה.
אבל לאחר כמה שעות היא אמרה לי שהיא צריכה ללכת.
״תודה שדיברת איתי״ היא אמרה.
״אין בעד מה אמילי״ והלכתי משם

~

הגעתי לדירה שלי וראיתי את רפאל לבד.״מה זה? איפה הבחורה? הלכה?״
״כן חטפה עליי עצבים״
״מצטער אחי אבל זה מה שקורה לזונות ממין זכר״
״אחי לפחות אני חי, אין לך חיים״הוא לא טעה, אף פעם לא באמת חייתי, לפחות לא כמו שרציתי.נכנסתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת ואז קיבלתי שיחה ממספר שאני לא מכיר.״הלו? גבריאל?״
״כן, מי זאת?״ זיהיתי לפי הקול שמדובר בבחורה.
״זאת שחר, מהמועדון, זוכר?״ניסיתי להיזכר ואז נפלה עליי ההבנה, הבחורה עם השיער השחור.
״כן, איך השגת את המספר שלי?״
״מישהו אמר לי שאני ואתה ממש מתאימים, אז הוא נתן לי את המספר שלך״
בן זונה.״אוקיי, למה התקשרת?״
״תהיתי לעצמי, אתה רוצה לצאת היום?״
״אני לא יכול היום״
״אז מחר?״ לעזאזל היא לא משחררת? ואז לרגע קפצה לי המחשבה, אולי אחיה קצת? רק מחר.
״אוקיי, מתאים לי״
״בסדר אז נתראה במועדון, יש מסיבה״
״נתראה״ וניתקתי את השיחה.תהיתי לעצמי אם עשיתי טעות, אבל אני מניח שנגלה מחר.