המלאך השומר שלי - אהבת נעורים

פרק 9

6.7.2018 ~ יום רביעי ~ ישראל
אמילי ~

הרגשה של שמש מסנוורת נגלתה לפניי ורעש של כוס זכוכית נשמעה על השידה שלי, "תתעוררי שמתי על השידה לך כדור נגד כאבי ראש ובחילות ולידו כוס מים" הקול של גבריאל נשמע , הוא ישן אצלי? מה קרה אתמול? אני לא זוכרת אפילו חלק מאירועי אמש אחריי שהתעלפתי או איך הגעתי לפה. 
החלטתי להתעלם ממנו ולהמשיך לישון אבל כמובן שלא הצלחתי . "עכשיו" 
"תן לי להמשיך לישון" נהמתי .
"אם אני אתן לך להמשיך לישון את תעוררי רק מחר בבוקר" הוא אמר בקול עדין אך נוקשה.
"ומה רע בזה?" שאלתי בקול ישנוני.
"מה שרע בזה שאת תפסידי יום יפה שאנחנו נוכל לצאת להסתובב בפארק הירקון" הוא אמר בקול בטוח.
"עכשיו תהיי ילדה טובה ותקומי ותתארגני" הוא הושיט לי את ידו בשביל לעזור לי לקום לא ידעתי אם לתת לו לעזור לי לקום בכל זאת אני לא מכירה אותו מלא זמן ואני לא יודעת מה הוא רוצה ממני. אך לבסוף החלטתי לתפוס בידו  ישבתי על מיטתי וביקשתי ממנו " אתה יכול להביא לי כפית בבקשה?" שאלתי
"כפית? למה כפית?" הוא שאל לא מבין
"אני לא יודעת לבלוע כדורים" הודתי בכנות.
הוא יצא מחדרי וחזר עם כפית ריסקתי את הכדור על השידה והכנסתי לפה שלי עם לגימת שלוק מהמים , לבסוף הוא עזר לי לקום לגמריי מהמיטה ולקח אותי לכיוון השירותים הוא סגר את הדלת וחיכה לי בסלון.

יצאתי מהמקלחת וקשרתי את המגבת סביב לגופי בזמן שאני מצחצחת שיניים ושוטפת פנים.
יצאתי מהחדר מקלחת והלכתי לכיוון החדר , הוצאתי מהארון ג'ינס קצר כחול וחולצת בטן ירוקה יפה וגרביים קצרות , הוצאתי נעליי אולסטר ירוקות גבוהות וגרבתי את הגרביים שלי ונעלתי את הנעליים.
סירקתי את שיערי והחלטתי להשאיר אותו פזור , ענדתי כמה תכשיטי זהב עדינות ולקחתי תיק קטן ויצאתי מחדרי. 

גבריאל היה שקוע בטלפון והוא ראה שיצאתי והרים את ראשו והכניס את הטלפון לכיס שלו.
"התגנדרת בשבילי?" הוא שאל בקול מתגרה עם חיוך.
"היית חולם" אמרתי וחייכתי לכיוונו , אולי זה לא יהיה כזה נורא להתחבר אליו.
לקחתי את מפתחות הבית ויצאנו ביחד מהדירה. 

"יש לך אוטו?" אמרתי נועצת בו בזמן שהוא פותח לי את דלת האוטו
"כן למה? , לך אין?" הוא שאל ואני סימנתי לו שלילה עם הראש.
נכנסתי לאוטו וחגרתי את עצמי . 
התחלנו בנסיעה ושמענו שירים ישראליים לרוב שמענו מוניקה סקס וגם קצת מיקס של לנה דל ריי ואדל.
"הכאב ראש עבר לך?" הוא שואל אותי לאחר כמה דקות של שקט 
"עדיין כואב אבל לא כמו איך שכאב לי בבוקר" אמרתי וחייכתי אליו , נשארתי עם מבטי אליו מבחינה ביופי שלו יש לו קו לסת שקשה לא להבחין בה , יש לו קצת זיפים למרות שזה לא נראה שהוא צריך כי גם בלי זיפים הוא נראה מבוגר לגילו , הוא היה יצירת מופת כאילו אלוהים פיסל אותו בעצמו , כאילו היה יליד אלוהים בכבודו ובעצמו. 

"נהנת מהמופע?" הוא אמר בזמן שמסתכל על הכביש ואני הסמקתי מזה שהוא תפס אותי מבחינה בו.
החלטתי לשתוק כי לא ידעתי מה להגיד.

הגענו לפארק הירקון ויצאנו מהאוטו האוויר הצח היה נעים לא חם מדי אך גם לא קר מדי המזג אוויר היה אביבי חמים ונעים. 
הלכנו ביחד הסתובבנו בקטנה ואז החלטנו לשבת לאכול בראנץ' בבית קפה אחד באזור.

מצאנו מקום לשבת בו והתעניינו בתפריטים והזמנו אוכל ושתייה.
לפתע הוא אומר את הדבר שהכי לא רציתי לדבר עליו "מתי התחלת?"
"התחלתי מה?" מנסה להתכחש 
"להסניף סמים.." הוא אמר בעדינות והשפלתי את מבטי , לא מחסור ביטחון , מהקטע שמדובר על חלק מהחיים שלי שלא הייתי רוצה לדבר אליהם.
"אני לא אכריח אותך לדבר אבל אני פשוט רוצה לדעת" הוא אמר לבסוף הסתכלתי לתוך עינייו מנסה להבין לפי שפת העיניים אם אוכל לבטוח בו. 
האוכל למזלי הגיע והתחלתי לאכול .

"זה התחיל כמה חודשים אחריי התאונה של ההורים" אמרתי לבסוף כי לא אהבתי את השקט ששרר בנינו. 
"הייתי במצב רע לא הבנתי למה אני חיה והם לא" הסתכלתי לתוך עינייו וראיתי שהוא מקשיב ומרוכז בסיפור 
"לאבד את שניי ההורים שלך ולהבין שאתה אחר כך ממשיך לבד בחיים שלך זה ממש קשה ומסובך , לאחר כמה זמן ניסיתי פתרונות לא רציתי עזרה של אף אחד לא רציתי את הפסיכולוג שהציעו לי , בהתחלה התדרדרתי לאלכוהול יותר מהמידה שהייתי שותה אז , גם האלכוהול לא עזר לי שהחלטתי ללכת על משהו בטוח , על הסמים" אמרתי מתנשפת ולוקחת ביס מהאוכל ושותה מהמים. היה שקט מהצד שלו אבל ראיתי בעינייו משהו שלא הצלחתי להבין.

"אני בטוח שזה קשה לאבד את אחד ההורים שלך במחשבה שאין אף אחד , אבל תזכרי שתמיד צריך לגשת לעזרה כי כשאת חושבת שאין לך אף אחד ,  ואותה המחשבה גורמת לך להרגיש בטוחה בשביל לא להוריד את החומות שלך כלפיי האנשים שאוהבים אותך. את חשבת שהאלכוהול ינסה להבין אותך אבל גם האלכוהול לא עזר לך , ניסית את הסמים וראית שהסמים כן עזרו לך להגיע לאופוריה ולשקט הנפשי שרצית , את מצאת בסמים מגן אבל באותו הזמן אותו המגן הזה פוגע בך ובבריאות בין אם תרצי או לא" הוא אמר בקול כנה ועדין והייתי בשוק בחיים שלא חשבתי ככה האם הוא צודק? האם באמת בחרתי להתעלם מכל האנשים שניסו לעזור לי? הייתי עד כדי כך אגואיסטית לסביבה שלי שרק ניסתה לעזור לי? שיתפתי את הבן אדם שאני בקושי מכירה מלא זמן אבל מרגישה כאילו הוא צופה בי כבר שנים ושומרת עליי מכל הסכנות שבעולם. 
נתתי לו חיוך קטן והמשכנו לאכול בשקט.

~
אני וגבריאל היינו בדרך חזרה לדירה שלי ובדיוק לין התקשרה "היי אמילי איפה את?"
"אני הייתי עם גבריאל אני בדרך חזרה הביתה" אמרתי
"את רוצה לצאת לסרט ואחריי זה למסעדה? אולי ככה רפאל לא ימצא אותי..." היא אמרה ואני צחקתי וגבריאל חייך מהצד.
"כן אני אשמח" אמרתי לבסוף
"יופי מעולה אז הנחתי כבר על המיטה שלך בגדים נוחים תחזרי תתקלחי תתלבשי ונצא"
"תודה לין" אמרתי לבסוף וניתקתי את השיחה , כמו שאמרתי כבר לין מאוד עוזרת לי.

~
הגענו הביתה והוא יצא מהאוטו בשביל לפתוח לי את הדלת , הוא שלח את ידו ותפסתי בה .
"תודה לך על היום" אמרתי בחיוך "שיהיה לך ערב טוב גבריאל" אמרתי ונכנסתי לבניין בזמן שהוא מסתכל עליי הולכת.