המלאך השומר שלי - אהבת נעורים

אפילוג

30.7.2024 ~ ישראל ~

גבריאל ~

"אתה יורד לישראל?" אונביב שואלת אותי. 

"כן , את תסתדרי?" אני שואל ומסתכל על אישתי. 

"כן , אני מקווה בשבילך שתראה את אמילי" אונביב אומרת , היא מסתכלת עליי במבט חברותי. אני ואונביב התחתנו בשביל נישואי נוחות. היא הביאה לי 3 ילדים יפים. אבל אהבה? אהבה בחיים לא הייתה בנינו. אונביב אהבה מישהו אחר ואני אהבתי מישהי אחרת. אהבתי את אמילי. ואני עדיין אוהב ומאוהב בה.

"תודה" אני אומר ומנשק את ראשה. היא הייתה חברה טובה שלי , סיפרתי לה הרבה על אמילי והיא סיפרה לי על האהבה שלה. היינו דומים. שנינו נולדנו לתוך מחוייבות ושנינו היינו צריכים לעזוב את אהבות שלנו בחיים.

"גבריאל , רפאל מחכה לך" נוריאל אומר ואני מהנהן. אני יוצא מהחדר המשותף שלי ושל אונביב והולך לגינה היפה. 

"מחר , אחי" רפאל אמר מתרגש כולו.

"אני יודע" אני אומר ומסתכל על החבר הכי טוב שלי.

"איך היא?" אני שואל.

"היא בסדר , היא שמחה אבל עדיין שבורה" רפאל אומר , הלב שלי התכווץ.

"ואיך אלה?" אני שואל , שנאתי את עצמי עוד יותר שעזבתי את אמילי מבלי לדעת שהיא בהיריון. שנאתי את עצמי שלא ידעתי. שנאתי את זה שגיליתי את זה רק אחריי כמה זמן.

"היא בסדר , היא מלאת שמחה ואהבה , יש לך ילדה יפה גבריאל" רפאל אומר ואני מחייך לכיוונו.

"שנרד?" אני שואל ורפאל מהנהנן.

~

1.8.2024 ~ ישראל ~

אתמול אני ורפאל חגגנו בשבילו. והיום הגיע היום. החתונה של רפאל ולין.

עמדתי לצד רפאל מתחילת הטקס ועד שבירת הכוס.

ובמשך כל הזמן הזה שעמדתי מתחת לחופה בתור השושבין של החבר הכי טוב שלי , הסתכלתי עליה.

הייתי מהופנט. הלב שלי דפק במהירות. רציתי לחבק אותה. רציתי לנשק אותה. רציתי אותה מתחתיי.

אבל היא התעלמה ממני. לא הייתי קיים בשבילה. ובצדק שברתי לה את הלב.

~

כשישבנו לאכול המשכתי להסתכל עליה. עיניי לא ירדו ממבטה לרגע.

קמתי מהכיסא לכיוון הבר.

"וויסקי בבקשה" אני מבקש והברמן הגיש לי את הכוס וויסקי. שתיתי את תכולת כוס הוויסקי והלכתי לשירותים להסתדר.

הסתכלתי על עצמי במראה. לא הייתי מאושר. לא יכלתי להיות מאושר.

יצאתי מהשירותים לאחר התרעננות נתקלתי בגוף קטן וריח מוכר הציף אותי.