עוד סיכוי לאהבה

פרק 13- ילדה חדשה :)

הלכנו חזרה הביתה מביתו של מייקל, אני סטייסי וג'ייסון.
בפנייה ימינה, כמה דקות מהבית שלי, נפרדנו מג'ייסון, שפנה שמאלה לעבר הבית שלו.
"נפגש מחר בבית ספר?" שאלה אותו סטייסי לפני שהסתובב להמשיך בדרכו.

"כן." הוא אישר והסתובב לעבר ביתו. המשכנו ללכת בשביל וצחקוק נפלט לי.
"מה?" שאלה סטייסי ונעצרה, היא הסתכלה עליי וחיכתה לתשובה.
"סתם, נזכרתי בזה שהוא עוד שנייה בלע אותך שם." מלמלתי, זה באמת היה נראה כאילו ג'ייסון עומד לבלוע את סטייסי בנשיקה ההיא לפני כמה דקות.

"אוי, סתמי," היא גלגלה עת עיניה ודחקה בי את מרפקה. ואז המשיכה להתקדם, ואני איתה.
"אני ממש שמחה בשבילך, שתדעי." אמרתי, בכנות מלאה. סטייסי ידעה שאני שמחה בשבילה, אמרתי לה את זה כבר מליון פעמים, אבל עוד פעם לא תזיק.
"אני יודעת, גם אני שמחה בשבילך." היא לרגע הביטה בי, ומבטינו הצטלבו. "אני שמחה שסוף סוף התגברת על זאק. שנפתחת בפני מייקל." היא חייכה, "אני רואה כמה את שמחה איתו."
לא יכולתי שלא לחייך, בזמן האחרון, אני מחייכת רק לשמע שמו של מייקל.

חיבקתי אותה. או יותר נכון, מחצתי אותה.
היא החזירה לי חיבוק וכל אחת נכנסה לביתה.
כשנכנסתי הביתה הבית היה ריק ושקט. כבר התרגלתי לזה שאני היחידה בבית.
התיישבתי בספה והתכוונתי להדליק את הטלוויזיה, אבל כשלקחתי את השלט מהשולחן העגול שבסלון מבטי ננעץ על התמונה המשפחתה שהונחה עליו.
התמונה הייתה ממוסגרת במסגרת חומה מעץ, הרמתי אותה ובחנתי אותה בעיניים אדומות מדמעות.

בתמונה היו אותי את ההורים שלי ואת אחי שון.
זה היה בבת המצווה שלי, לפני חמש שנים.
אני לבשתי שמלה לבנה בלי כתפיות, שיערי היה מעוצב בבייביליס ופניי היו ורדרדות מהסומק שהתעקשתי שאמא תשים לי.
לידי היה את אחי שון, עם החליפה המגוחכת שאימי הכריחה אותו ללבוש.
וההורים שלי היו מצידי השני, מחויכים ושמחים מהיום המיוחד של הבת שלהם.
פתאום הרגשתי כמה הם חסרים לי. כמה אני מתגעגעת אליהם.

בדרך כלל אמא שלי מתקשרת אליי בכל יום בשיחת וידאו, ששם גם שון וגם אבא שלי נמצאים, אבל בזמן האחרון אנחנו בקושי מצליחות לתפוס אחת את השנייה. פעם אחת היא בפגישה ופעם אחרת אני בהשקה או עוד אחד מהאירועים שאני צריכה ללכת אליהם.
ככה שאנחנו מדברות משהו כמו שלוש פעמים בשבוע.

הנחתי חזרה את התמונה על השולחן ונשכבתי לאחור על הספה. דמיינתי את המשפחה שלי.
הדמעות זלגו ללא שליטתי וטיפות רטובות נחתו על הספה האפורה והכתימו אותה.
עצמתי את עיני בנסיון להשתיק את המחשבות, עד שנרדמתי.

קמתי בבוקר בבהלה, עם חמש שיחות שלא נענו מסטייסי ושתיים ממייקל.
השעה הייתה כבר תשע וחצי, מה שאומר שאני לגמרי מאחרת.
התארגנתי בזריזות וזרקתי על עצמי משהו (את החולצה הראשונה שראיתי בארון ומכנסי טרנינג שהיו על הכיסא) וסידרתי את שיערי רק בסירוק קל.
כשהגעתי לבית ספר הוא היה ריק מתלמידים, אבל לא לגמרי ריק, היו כמה תלמידים שהסתובבו בחצר בית הספר-כנראה מבריזים מהשיעור.

בהליכה מהירה התקדמתי לכיתה שאני לומדת בה מתמטיקה, דפקתי על הדלת, וכשנשמע קולה הצרוד של המורה שאומר "פתוח" נכנסתי לכיתה.
"סליחה על האיחור." אמרתי וסקרתי את הכיתה, כולם נעצו בי את מבטיהם.
הסתכלתי על המקום שלי בבלבול כשראיתי את מייקל יושב שם, ולידו ילדה שלא ראיתי בחיים.
מי זאת הילדה הזאת ולמה היא כל כך פאקינג יפה? זו המחשבה שעלתה לי כשהצצתי שוב בילדה הזרה לצידו של מייקל.
"בסדר, את יכולה לשבת." אמרה המורה וחזרה לכתוב על הלוח.

הכיתה שלנו הייתה מלאה לגמרי. טוב, למעט המקום הפנוי ליד לוקאס. אז עד שאני אבין מי זאת הילדה הזאת ולמה היא יושבת במקום שלי התיישבתי לידו.
ראיתי שמייקל הסתכל עליי, החזרתי לו מבט ששואל מי זאת? הוא משך את כתפיו בתשובה.
לוקאס הוא התלמיד החכם בכיתה, הזה שכולם מעתיקים ממנו במבחנים. אבל הוא לא נחשב חנון, הוא יחסית מקובל בשכבה שלנו.
לא ממש דיברנו אף פעם חוץ משאלות כמו "מה היו השיעורים?" או "מה החומר למבחן מחר?"
"היי," אמר לי לוקאס והרים את מבטו מהמחברת שכתב בה במרץ, עיניו החומות תפסו את שלי.
"היי." אמרתי והתחלתי להעתיק את החומר הנכתב על הלוח.
וזהו, מאז החלפת השלום הזו לא דיברנו במשך כל השיעור.

בסיום השיעור ניגשתי למייקל והלכנו יחד אל השאר.
"פספסתי הרבה?" שאלתי בזמן שעברנו את אולם הספורט.
"סתם משעמם, חומר שכבר ידענו." הוא ענה והמשכנו ללכת לחצר, ששם קבענו שכולנו נפגש בהפסקות.
"ילדה חדשה?" שאלתי אותו על הילדה שישבה לידו בשיעור, הייתי חייבת לדעת אם אני מכירה אותה.

"כן, דפקו אותי לשבת לידה." הסתכלתי על הדרך אז לא ראיתי את פניו של מייקל, אבל ידעתי שהוא מגלגל עיניים.
"אה, איך קוראים לה?"
"לא יודע, לא שאלתי." הוא סידר את שיערו בהנפת יד, "סתם עוד חופרת."
לפחות הוא לא התאהב בה או משהו כזה
כנראה שמייקל הבין על מה חשבתי כי הוא קירב אותי אליו והניח את זרועו סביב מותניי.
המשכנו ללכת עד שראינו את כולם, שכבר ישבו על מגרש דשא קטן עם סככה.
"היי!" קראו לנו התאומות, הן ישבו ליד סטייסי וג'ייסון.

"היי," אמרתי והתיישבנו לידם על הדשא.
"מה יש לכם שיעור הבא?" שאלה מאדי וסטייסי ענתה לה שאנגלית. ארבעתינו-סטייסי מייקל ג'ייסון ואני, בחמש יחידות אבל בגלל שיש יותר מידי ילדים חילקו את זה, ועכשיו יש שתי קבוצות של חמש יחידות אנגלית.
אני עם סטייסי וג'ייסון ומייקל ביחד.
"אגב, שיעור הבא אתה תצטרך לשרוד בלעדיי." אמר ג'ייסון למייקל, "המורה סינג'רה אותי לעזור לה לתלות שלט, אבל זה על שיעור אנגלית אז אני בסדר עם זה."

או שמייקל וג'ייסון לא ביחד שיעור הבא...
"רציני? לא יכלת לגרור גם אותי לחרא הזה?" נאנח מייקל, "שיט, גם הילדה הזאת באנגלית, אם שוב יושיבו אותי לידה אני לא יודע מה אני אעשה."
סטייסי הביטה בי במבט שואל, ילדה חדשה עניתי לה בתנועות שפתיים בלבד.
"איזה ילדה?" שאל ג'ייסון.
"סתם איזה חדשה אחת, בשיעור הראשון המורה הזאת שמה אותה לידי."

"רק שלא תתאהב בך או משהו כזה," אמר ג'ייסון וצחק, גלגלתי לו את עיני בתגובה.
לג'ייסון בהחלט יש חוסר טאקט רציני לפעמים.
בסיום ההפסקה כל אחד חזר לכיתות, ג'ייסון לתלות שלט או מה שזה לא יהיה. מאדי ואשלי לשיעור ביולוגיה בכיתה ט'4, ואני וסטייסי לאנגלית, מייקל בנפרד.

-------------------------------

אתם עוד תכירו את הילדה החדשה... לא בטוחה שתאהבו אותה, היא עומדת לעשות לא מעט צרות.
בקיצורררר מקווה שאהבתםםם
אשמח שתצביעו ותגיבו מה חשבתםםם
ביושששש 3>