עוד סיכוי לאהבה

פרק 23 (ספיישל) :)

לפני שאני אתחיל את הפרק אני אציין שלבקשתה של YinonTrip עשיתי פרק חד פעמי מנקודת מבט של מייקללל
תהנו 3>

---------------------------------------------------

ליטפתי את שיערה הבלונדיני של אוליביה, מתענג על תחושת שיערה בידיי.
אני פאקינג לא ראוי לבחורה המדהימה הזאת.
ריסיה ליטפו את לחייה ועיטרו את עיניה העצומות.
ראשה נשען על גופי כשהתכרבלנו במיטתי, בבוקר של לפני עוד יום מעייף ומשעמם בבית ספר.
לאחר מסיבת ההפתעה של סטייסי אמש סיפרתי לחבורה על כך שהמשפחה שלי אמרו שנצא לקמפינג, ולאחר שהם הסכימו גם סיכמנו שנפגש היום אחרי בית הספר ונלך לקניון לקנות דברים בשביל הקמפינג.

כשהשעון המעורר צלצל בפעם הרביעית בערך והראה את השעה שמונה, הבנתי שאני ואוליביה צריכים להתארגן לבית הספר. עם כמה שלא רציתי.
"נסיכה?" לחשתי ותחבתי את שיערה השופע אל מאחורי אוזנה. עיניה נפקחו באיטיות וחיוך קטן מתח את שפתיה הורדרדות. "צריך לקום לבית ספר." נאנחתי ונשקתי לקודקוד ראשה, היא פיהקה בתגובה ומתחה את זרועותיה.

"אוף." היא מלמלה בתסכול ומשכה מאיתנו את השמיכה. ירדתי אחריה מהמיטה ופשטתי את חולצת הפיג'מה שלי, כשגמרתי ללבוש מעליי חולצת בית ספר הבחנתי במבטה על גופי. גיחכתי קלות ולקחתי מסרק משולחן המחשב שלי, העברתי סירוק בשיערי ופרעתי אותו קצת בעזרת ידי.
"אתה חושב שזה נראה בסדר עליי?" קולה העדין של אוליביה עצר אותי מלהמשיך לסדר את שיערי והסתובבתי אליה. היא עמדה מול מראת החדר שלי וסקרה את מה שלבשה בפנים מהוססות.
ג'ינס ארוך כיסה את רגליה וחולצת בית ספר שחורה הייתה צמודה לגופה העליון.
היא נראית פאקינג מושלם.

הסתכלתי כמה שניות נוספות על איך שהבגדים ישבו עליה בצורה מדוייקת. ממש כאילו נוצרו בשבילה, ושאלתי את עצמי איך היא בכלל שאלה אותי אם זה נראה 'בסדר' עליה.
היא לא רואה את מה שאני רואה?
בחורה מושלמת.
נעמדתי לידה בזמן שהיא עדיין הביטה במראה.
" 'נראה בסדר'? את נראית כמו מלאך." אמרתי, חיוך ביישני בצבץ על פניה המושלמות וסומק ורוד צַבע את פניה. "ועכשיו מלאך, צריך ללכת, אנחנו מאחרים." קבעתי. הרמתי אותה מהמותניים שלה והחזקתי בה צמוד לגופי. כמו שאני עושה למישל. צחקוק נפלט משפתיה כשירדתי במדרגות, נזהר עליה כמו על הדבר הכי חשוב לי בעולם.

לא הופתעתי כשראיתי שאף אחד לא נמצא בבית.
אמא שלי עובדת מהשעות המוקדמות של הבוקר, הנרי- בן זוגה של אימי- בקושי נמצא בבית, אואן בטח ישן אצל חבר או משהו ומישל בגן.
הנחתי את אוליביה על רצפת הפרקט ותליתי את תיק הגב שלי על כתפי.
יצאנו מביתי והתקדמנו לעבר בית הספר, כשידינו שלובות אלו באלו.
"שיט, עוד לא ארזתי לקמפינג!" אוליביה נעצרה באמצע השביל, בדיוק בכניסה לבית הספר, וידה כיסתה את פיה בבהלה.