עוד סיכוי לאהבה

פרק 41- כוס מים :)

"תיסגרי כבר, מזוודה גדולה ומעצבנת!" נזפתי על המזוודה הגדולה. בידיעה שהיא לא יכולה לענות לי.
זה שבת בבוקר, ובעוד כמה שעות אנחנו עוזבים את הוילה.
מפני שהסדרה עוד לא נגמרה, הצילומים ימשיכו גם לאחר בית הספר בחלק מהימים.
התאספנו כל החבורה בחדר של ג'ייסון וסטייסי כדי לארוז את הדברים לקראת העזיבה.
אתמול סטייסי ראתה אותי ואת ג'ייסון מתנשקים בגלל הסדרה, ואני לא אשקר שנפגעתי מכך שהיא לא האמינה לי.
אני מבינה שזה שהיא ראתה אותנו במצב הזה מבלי לדעת שזה לא אמיתי פגע בה, אבל זה פגע גם בי שהיא לא האמינה כשהסברנו לה את האמת.
סלחתי לה בגלל שאני מבינה גם את הצד שלה,
וגם בגלל שאני לא אתן לחברות שלי ושל סטייסי, חברות של עשור, להיזרק בגלל הריב הזה.

בחדרים של ג'ייסון וסטייסי ארבעת גלגליה של המזוודה היו על הרצפה, כשהיא כמעט סגורה ומלאה בבגדים שלי.
דחסתי כל כך הרבה בגדים שהתפלאתי שהמזוודה לא התפוצצה.
ניסיתי יותר מידי שיטות כדי לסגור אותה, וזה לא עבד.
"ממתי לסגור מזוודה זה דבר כל כך קשה!" הנחתי לה להמשיך להפתח לאט ונשכבתי עם גבי על הרצפה, כשאני נאנחת.
"נשאר לי מקום במזוודה, אני יכול להכניס פה את הבגדים שלא נכנסים בשלך." הציע מייקל.
"כן!" קמתי מהרצפה בקפיצה מהירה ופתחתי את המזוודה, היא נפתחה בקלות, מה שאי אפשר לאמר על הסגירה שלה.
העברתי כמה בגדים אל מייקל והודתי לו.

לכמה דקות חלל החדר היה שקט, עד שלפתע הבנים החלו להתווכח ביניהם.
"לא. זאת החולצה שלי, מייקל." ג'ייסון חטף למייקל את החולצה שהייתה בידו.
"לא. זאת שלך," מייקל הרים חולצה בצבע שחור ונפנף אותה לעבר ג'ייסון, "זאת שלי!" הוא הצביע על החולצה שבידו של ג'ייסון.
הם ישבו על המיטה וקיפלו את הבגדים, אבל חצי מהבגדים שלהם התערבבו, ועכשיו הם ניסו להבין איזה חולצה שייכת למי.
"הֵי, איך המכנס שלי הגיע אלייך!" המכנס נחטף מידו השנייה של ג'ייסון ומייקל קיפל אותו לערימה שלו.
קולותיהם דעכו עקב הצחקוקים שלי ושל סטייסי.

כעבור זמן רב, רב מדי, גמרנו לארוז.
החניון של הוילה היה גדול ובעל שער שחור ומפואר המופעל על ידי שלט, והמזוודות של כולם היו ליד ביל.
הוא הכניס את המזוודות אחת אחת בקלילות לבגאז׳ האוטו הגדול והיוקרתי של רוברטו.
התפלאתי מהקלות שבה הוא עושה זאת.
מרים מזוודה אחת וסוחב אותה מעל ראשו, כאילו היא קלה כנוצה. ומכניס אותה בזריקה קלה ועדינה לתוך הבגאז' הגדול.
"האוטו מוכן." אמר ביל כאשר סגר את מכסה הבאגז בדחיפה קלה והתרחק ממנו צעד, המכסה נסגר באופן מושלם. ובחלון הקטן והמעומעם שהיה ממוקם בדיוק באמצע מכסה הבגאז יכלתי לראות את מזוודתי השחורה והגדולה שוכבת לצד המזוודות האחרות. אבק רב כיסה את החלון.
רוברטו העביר לביל את המפתחות בזריקה מדויקת והוא תפס אותם בקלילות.

כשביל לחץ על הכפתור השער נפתח באיטיות, הוא נכנס למושב הנהג ויצא מחוץ לחניון ברוורס.
הלכנו בעקבות האוטו הלבן והגדול אל הכביש, וביל נעצד בצידו. השמיים זהרו בשמש הקורנת, וציפורים רבות ריחפו בשמיים הכחולים והמוארים.
נכנסנו לאוטו- רוברטו מקדימה, אני ומייקל מאחורה, וג'ייסון וסטייסי במושבים שבבגאז'.
ביל התניע את האוטו, ולאחר טרטור קצר שהשמיע המנוע הוא החל לנסוע בכביש ועד מהרה השתלב בתוך הכביש הראשי.
הנחתי את ראשי על החלון ועיני עברו ברפרוף על הנוף החולף מהחלון, בזמן שידי לכדה את זו של מייקל והשתלבה בה.
שאר הנסיעה עברה כרגיל, איש לא פצה פה, וג'ייסון וסטייסי נרדמו במושבים האחוריים.