עוד סיכוי לאהבה

פרק 38- תחושה מוזרה :)

"ליאו עזב את הוילה." ג'ייסון התפרץ יחד עם סטייסי לחדרינו, כשההודעה בפיו.
אני ומייקל הסתכלנו זה על זה.
הוא בחן את מייקל במבט חשדני כשראה את החולצה שלו על הרצפה.
"מה קרה לך?" שאלה סטייסי את מייקל כששמה לב לחבלה בבטנו.
מבטו של מייקל נדד אל האיזור שמרחתי עליו משחה קודם והוא חזר להביט בהם. "כנראה שזאת הסיבה שליאו עזב." הוא ענה.
סטייסי וג'ייסון העבירו את מבטם ממני אל מייקל וחזרה, רומזים שנספר מה הולך פה.
"קצת רבנו מכות." ענה מייקל בקלילות כאילו זה משהו נורמטיבי.
"קצת?" שאל ג'ייסון בפקפוק.
"כנראה שהרבה."

"ולמה רבתם מכות?" ג'ייסון חקר.
מייקל הסתכל עליי, לא יודע מה לענות.
הייתה שתיקה לכמה שניות עד שפתחתי את פי והתחלתי לספר להם באיטיות.
הרגשתי בטוחה לספר זאת עכשיו, כשידעתי שליאו לא יכול לפגוע בי גם אם ממש ירצה.
השתדלתי לא לבכות שוב. אני חושבת שזה מספיק ליום אחד.
לא פתחתי את הנושא לעומק ולא סיפרתי את הכל לפרטי פרטים, סיפרתי להם בכללי כדי שיבינו למה מייקל עשה מה שעשה.
פיותיהם נפערו והשתיקה נמשכה כמה שניות כשסיימתי.

"אני בשוק." פלטה סטייסי וקפאה במקומה.
"איזה חתיכת חרא." סינן ג'ייסון בזעם, סטייסי התקרבה אליי וחיבקה אותי בחמימות.
"אני מצטערת שעברת את זה." היא לחשה לי.
גם אני.
כבר הרבה זמן שלא קיבלתי חיבוק מסטייסי.
ולגמרי התגעגעתי לזה.
אני יכולה להרגע רק מחיבוק שלה.
"את יכולה לבוא רגע?" היא שאלה כשהתרחקנו, הנהנתי ויצאנו מחוץ לחדר.
"למה לא סיפרת לי את זה?" היא שאלה, זה לא היה בנימה מאשימה, אלא יותר עצובה.
"מצטערת..." לחשתי, "הוא הזהיר אותי לא לספר, וכל כך פחדתי."
היא קירבה אותי לחיבוק נוסף וריח הבושם שלה חדר לאפי.

"אני מרגישה רע שלא הייתי שם בשבילך. שאת הסתרת את זה והיית צריכה לעבור את זה לבד." היא לחשה בהאשמה.
התרחקתי בעדינות והבטתי בעיניה הירוקות. "זאת לא אשמתך, איך היית יכולה לדעת?"
"אוליביה, אם את צריכה לדבר את יודעת שאני פה, נכון?"
הנהנתי. "גם אני. להכל."
היא חייכה וחיבקה אותי פעם אחרונה כשאמרה, "אני חושבת שאני אלך לישון."
"לילה טוב." עניתי וחייכתי לה לפרידה,
"לילה טוב." היא נכנסה לחדר שלה ושל ג'ייסון.
נכנסתי חזרה לחדר, ג'ייסון ומייקל דיברו ביניהם.
"סטייסי חזרה לחדר שלכם." עדכנתי את ג'ייסון.
הוא יצא מהחדר, ונותרנו אני ומייקל.
לקחתי מקלחת הכי מהירה שיכלתי כי הייתי גמורה, וכשגמרתי התלבשתי ונכנסתי למיטה.

מייקל כבר היה בצד שלו, ושנינו שקענו במחשבות.
חשבתי על הכל.
על כל מה שקרה בימים האחרונים.
תחושת הקלה שטפה אותי כשהבנתי שליאו עזב את הוילה, ושכנראה אני לא אראה אותו יותר בחיים.
אין יותר לפחד להסתובב בוילה ואין יותר את תחושת הפחד כשאני רואה אותו בסביבה.
הדבר היחידי שהיה בחדר זה רעש הנשימות שלי ושל מייקל, ושמעתי את ליבי דופק במהירות כשנזכרתי במה שעשה עבורי היום.
חיוך עלה על פניי ממחשבות עליו.
על כמה שאני אוהבת את הבן אדם הזה.
"על מה את חושבת?" קולו של מייקל הוציא אותי מלופ המחשבות שהייתי בו וראיתי אותו שוכב על הצד ובוהה בי.
"עלייך." עניתי בכנות, הסתובבתי גם על הצד כדי להביט בו, הוא ליטף את שיערי ברכות.
חיוך הבליח על פניו ובהיתי בו בשקט כמה שניות, מהופנטת מהיופי שלו.