עוד סיכוי לאהבה

פרק 20- שליח פיצה :)

"בוקר טוב." שמעתי את קולו העדין של מייקל והרגשתי את הבל פיו על אוזני.
הוא תחב קבוצת שיער אל מאחורי אוזני ופקחתי את עיני בעייפות כדי להביט בו.
"יום שישי היום. אין לי כוח לקום." מלמלתי בעייפות.
שיערו היה פרוע מעט מהשינה ועיניו היו נעוצות בעיני במבט מוקסם.
"מה השעה?" מצמצתי במהירות בכדי שעיני לא יעצמו ויחזרו לשינה.
"עשר וחצי." הוא ענה והשאיר נשיקה מהירה על שפתי.

"עוד חמש דקות..." מלמלתי ועצמתי בחזרה את עיני, מייקל התחיל לדגדג אותי ופרצתי בצחוק מתגלגל. "בס... בסדר!" אמרתי בין הצחקוקים. "אני קמה." התרוממתי מהמיטה בחיוך שנותר כשמייקל דגדג אותי והורדתי מאיתנו את השמיכה.
כפות רגליי היחפות נרתעו מקור הרצפה בחדרי.
התקדמתי אל שידת האיפור שלי ולקחתי גומייה, התחלתי לאסוף את שיערי לקוקו עד שידיים מוכרות הרימו אותי מהרצפה וערסלו אותי כמו תינוקת בצמוד לגופו של מייקל.

צחקתי כשהגומיה החליקה מידי ונפלה ישירות על הרצפה כשמייקל סחב אותי אל הקומה הראשונה.
"מה את רוצה לאכול, נסיכה קטנה?" שאל כשהוריד אותי במרכז המטבח.
"פנקייקים?" שאלתי בציפייה, הוא חייך חיוך רחב ובאצבע שלו נגע בקצה אפי. "בדרך."
לאחר כמה דקות שעזרתי למייקל להכין את הפנקייקים הם היו מוכנים והוא סידר אותם בערימה ענקית על שתי צלחות, שמעליהם הוסיף סירופ שוקולד ותותים.

ריח מתקתק מילא את החלל וחדר לנחירי.
ישבנו בשולחן האוכל עשוי העץ, אחד מול השני, ואכלנו מהפנקייקים שהכין.
חתכתי חתיכה קטנה מערימת הפנקייקים ותקעתי את המזלג שלי בה, תחבתי אותה לתוך פי.
"פנקייקים אתה יודע להכין אבל חביתה לא?" גיחכתי כשבלסתי חתיכה נוספת.
"תצטרכי ללמד אותי בהזדמנות." הוא הרים את מבטו אליי ושפתיו התעקלו לחיוך קטן.
צלצול הטלפון שלו נשמע בדיוק כשהמזלג היה בדרך לפיו. הוא הניח את המזלג עם חתיכת הפנקייק האחרונה שלו על הצלחת, ענה לשיחה והצמיד את הטלפון לאוזנו.

"אצל אוליביה." הוא מלמל בטלפון לאחר כמה שניות והקריץ אליי מבט קטן. "מה, עכשיו?" שאל וכיווץ את גבותיו בשאלה. "טוב."
"קרה משהו?" שאלתי כשהוא ניתק את השיחה והניח את הטלפון חזרה על השולחן.
"אמא שלי צריכה שאשמור על מישל, מצטער." הוא לקח את הצלחת שלי ושלו שהיו ריקות מאוכל והלך לכיור, הלכתי בעקבותיו והוא החל לשטוף את הצלחות.
"עזוב, אני אשטוף עוד מעט." אמרתי והנחתי את ידי על זרועו, שלא הפסיקה לשפשף את הסקוץ' מלא הסבון בצלחת.
"כבר גמרתי." הוא אמר בחיוך שובב והניח את הצלחות השטופות חזרה במקום.

"אז אתה הולך?"
"אני חייב." הוא העביר את שיערי קדימה ונעמדתי על קצות האצבעות כדי לתת לו נשיקה על שפתיו.
לאחר שמייקל הלך הטלפון שלי צפצף בלי הפסקה, וכשפתחתי אותו ראיתי כמה הודעות מהקבוצה של הבנות-אני סטייסי מאדי ואשלי.

ארבעת המוסקטריות
מאדי: רוצות ללכת לים?
אשלי: את משוגעת? אנחנו באוקטובר.
סטייסי: רוצות ללכת למישהי?
היו עוד כמה הודעות שבהן הן חשבו מה נעשה והקלדתי תשובה.
אני: רוצות לבוא אליי? נזמין פיצה.
הצעתי, הן הסכימו במהירות, גם בעיקר בגלל הפיצה.