עוד סיכוי לאהבה

פרק 19- אני רוצה אותך :)

יצאתי מהאולם בריצה.
טיפות זלגו מעיני והתמזגו עם טיפות הגשם שהרטיבו את כולי.
לא התייחסתי לזה. לא התייחסתי לטיפות שטפטפו עליי בזמן שרצתי. לא התייחסתי לזה שסטייסי והאחרים עדיין במסיבה, כנראה בלי לדעת מה קרה.

רצתי הכי מהר שיכלתי. מבלי לחשוב.
אך לצערי מייקל היה מהיר ממני, והוא תפס את מפרק כף היד שלי.
"אל תגע בי!" צעקתי.
"חכי." הוא הורה כשניסיתי להשתחרר מלפיתתו.
עיני ננעצו בעיניו.
עיניו מלאות החרטה. מלאות תשוקה.
רגשות מעורבים התחוללו בי.
כעס, בלבול, עצב.
הכל ביחד.

"עזוב אותי. אמה מחכה לך." גלגלתי את עיני וניסיתי להשתחרר שוב מידו שאחזה בי. אך לשווא.
שיערי היה רטוב מהגשם שהתחזק, וכך גם שלו.
הוא נראה טוב עם שיער רטוב.
יותר מידי טוב.
אבל לא הסכמתי לעצמי לחשוב על זה.
שחזרתי במוחי את התמונה שראיתי במסיבה.
שפתיה של אמה ושל מייקל צמודות.
"את מוכנה לתת לי להסביר?" הוא אמר בקול מתחנן. מפציר בפניי. "בבקשה,"

"אתה לא מבין שאני לא רוצה את ההסברים שלך?" יריתי בכעס. "אני מההתחלה ידעתי. ידעתי שהיא רוצה אותך."
"אבל אני לא!" הוא כמעט צעק, לא שחרר מאחיזתי.
"לפי מה שראיתי אתה דווקא כן." דמעות נוספות נקוו בעיני.
"אוליביה. אני כל כך מצטער." הוא לאט לאט ובעדינות שחרר את ידי והביט מעט מטה, ישר אל תוך עיני.
למרות שהוא שחרר מאחיזתי לא ברחתי.
רציתי להמשיך לשמוע את קולו.
עם כמה שכעסתי עליו עכשיו, משהו בתוכי לא נתן לי ללכת.

"אמה נישקה אותי. לא אני אותה." הוא התחיל להסביר. "ומרוב שהייתי שיכור לא עצרתי בעדה, אבל אחרי כמה שניות קלטתי מה אני עושה ועצרתי אותה." הוא חיכה כמה שניות, שאקלוט את מה שהוא אומר.
טיפות הגשם התחזקו יותר ויותר, וקול רעם נשמע, נרתעתי בבהלה.

"אני לא רוצה את אמה." הוא אמר את המילים לאט.
"אה כן? אז את מי?" שאלתי בלגלוג מהולה כעס.
"אותך." הוא הוריד את עיניו אל שפתיי והחזיר אותן בחזרה לעיניי. "אני רוצה אותך."
קפאתי במקום. עיני רפרפו על שפתיו המגרות, שטיפות גשם בודדות היו עליהן.
הוא רכן קרוב יותר אל פניי, כך שרק סנטימטרים ספורים הפרידו בינינו.

הוא הביט בעיני וחיכה שאני אתנגד, אבל לא התנגדתי. נתתי לו להמשיך להתקרב עד ששפתינו היו צמודות אחת לשנייה.
פרפרים ריחפו בביטני והרגשתי את ליבי דופק במהירות ומנתר בחזה שלי.
עצמתי את עיני והנעתי את שפתיי כנגד שלו.
הוא התנתק מהנשיקה ופערתי את עיני בשאלה.
"אני כל כך מצטער."
"על מה?" שאלתי, לרגע שכחתי מה קרה בעולם חמש דקות קודם לכן.
"על... מה שקרה מקודם והכל..."

"מייקל, סלחתי לך כי אני לא מתכוונת לאבד אותך." העברתי יד בשיערו הרטוב והמטפטף.
"אבל אם יקרה משהו כזה שוב..." הסתכלתי על לסתו מתהדקת ועל הגרגרת שלו עולה יורדת כשהוא בלע את רוקו ונשכתי את שפתי התחתונה, "אני לא בטוחה שאני אעמוד בזה."
"אני לא אתן לך להפגע שוב." הוא הניד בראשו בהבטחה. "לא אם זה תלוי בי." הוא הביט בשפתיי הנפוחות וחפן את פניי בכפות ידיו.
הוא הטיח את שפתיו על שפתיי והגשם המשיך לטפטף מעלינו. לא התייחסתי לשום דבר שקרה סביב.

***
"כשאני חושבת על זה, אף פעם לא היית בבית שלי." אמרתי כשסובבתי את המפתח בחריץ והורדתי את ידית הדלת.
"תמיד יש פעם ראשונה." חייך מייקל ונכנס לביתי.
זה יומיים לאחר הריב שלנו, מה שאפשר להגדיר הריב הראשון שלנו.
מייקל התנצל ואמר שזו הייתה טעות חד פעמית שקרתה רק בגלל שהשתכר יותר מידי.
סלחתי לו, ומאמה לא שמענו מאז.
לא ראיתי אותה בבית הספר ולא בשיעורים.
כשהגענו לביתי כבר הייתה שעת לילה מאוחרת לאחר בילוי במסעדה, רק מייקל ואני.

הוא סקר את ביתי כמה שניות עם עיניו ולאחר מכן שאל, "אין לך אף אחד בבית?"
"כבר התרגלתי," נשכתי את שפתי התחתונה והצצתי לעבר התמונה הממוסגרת של משפחתי על השולחן העגול בסלון. מייקל הבחין בכך שהסתכלתי עליה והעיף עליה מבט גם הוא.
הוא עטף אותי בזרועותיו. "המשפחה שלך עדיין לא חזרה?" שאל כששאפתי את ריח הבושם הממכר שנדף ממנו.
"לא." עניתי באכזבה.

עלינו למעלה וישבתי על המיטה כשאני נשענת על הקיר, ומייקל לידי.
החדר שלי היה מסודר מהרגיל. המיטה הייתה מרופדת במצעים חדשים ובסט חדש של שמיכה וכריות, ועל שולחני סוף סוף לא היו מפוזרים דפים או כלי כתיבה, למעט כוס הזכוכית השקופה המלאה בעטים.
"רוצה לראות משהו בטלוויזיה?" שאלתי.
"אפשר." הוא הסכים ולקחתי את הכריות שהיו מפוזרות ברחבי המיטה שלי. סידרתי אותן בקצה ואני ומייקל נשענו עליהן.
הפעלתי בטלוויזיה שבחדרי את הסדרה הראשונה שבצבצה בעיני.

"לסטייסי יש יום הולדת עוד יומיים." השלכתי לאוויר כשהדמות בסדרה נשפה על הנרות בעוגה.
"אה, באמת?" הוא שאל בהתפעלות מהרנדומליות שאמרתי את זה ולאחר מכן חזר להביט בסדרה.
"ונחש מי הקורבן להכין איתי את העוגה?" שאלתי בשובבות, למרות שהתשובה גלויה.
"אני?" הוא זרק ניחוש לא מופרך כלל.
הנהנתי בחיוך והוא פלט גיחוך. "לא כדאי לך. פעם שרפתי חביתה."
"אתה לא תתחמק מלעזור לי." אמרתי בערמומיות והוא הותיר נשיקות רכות על כל אורך צווארי. "בחיים לא."

השעה הייתה כבר אחת בלילה וכיביתי את הסדרה המשעממת שהתנגנה בעשרים דקות האחרונות. נראה שלא אני או מייקל התעמקנו בלהבין אותה.
"כבר ארזת לוילה בשבוע הבא?" שאלתי אותו כשסובבתי את ראשי להביט בו.
"את תמיד אורזת מזוודה שבוע לפני?" שאל וגיחך.
משכתי בכתפיי.
כיביתי את האור במתג שליד מיטתי והנחתי את ראשי בשקע צווארו של מייקל. הוא ליטף את לחיי עם קצה אגודלו.

--------------------
סורי שיצא פרק יחסית קצררר היה לי מלא שיעורים להיום וכשכתבתי את הפרק הוא נמחק לי באמצע אז לא היה לי כוח ןעצבים להמשיך.
אני פיזית מאוהבת במייקללל (הוא של אוליביה חברות)
אגב, תודה רבה על אלף צפיותתתת אוהבת אתכםם
לילה טוב🤍