עוד סיכוי לאהבה

פרק 1- שיחת טלפון :)

"אוליביה! את עוד ישנה?" נשמע קולה של סטייסי, מעיר אותי ומאלץ אותי לפקוח את העיניים באיטיות.

לקחו לי כמה שניות להתאפס, ואז עניתי במהירות, "לא, לא. אני ערה." והתהפכתי על הצד במיטה, מתעלמת מזה שאני אמורה לקום, שמיכת הפוך הייתה מחממת כל כך.

ידעתי ששנת הצהריים הזאת תגרום לי לאחר למסיבה.

שמעתי קליק קטן ולאחר מכן ראיתי את החדר מוצף אור בהדרגה, אור צורב וכואב שגרם לי לרצות להטיח כרית בפרצוף שלי.

סטייסי עמדה בפתח החדר, מחכה שאקום, ידיה שלובות ועיניים ירוקות נעוצות בי במבט משועשע. רטנתי בקול, נפרדתי משמיכת הפוך הנעימה שלי וקמתי מהמיטה ללא רצון.
שפשפתי את עיניי ולאט לאט התרגלתי לאור, התקדמתי ונעמדתי מול ארוני, מביטה בדמות הפרועה שמוצגת על מראת הארון.

"יש לך רבע שעה עד שהלימוזינה באה." הודיעה חברתי.

"רק רבע שעה?" מלמלתי בזמן ששלפתי שמלה מהארון.

לאחר שסירקתי את שיערי והתאפרתי בקצת מסקרה וליפגלוס נראיתי הרבה יותר טוב, נראיתי שוב כמו עצמי.

שיערי הבלונדיני גלש במורד גבי בגלים עדינים ולבשתי שמלת מיני בצבע תכלת, הכתפיות היו הדקות שלה חשפו את פס השיזוף שהשגתי בקיץ והצבע שלה הבליט את עיני התכולות.

תוך זמן קצר כבר הייתי מוכנה, וסטייסי חיכתה לי מחוץ לבית.

רק אחרי כמה רגעים הבחנתי בשמלה הורודה שלבשה, השמלה החמיאה לגופה החטוב, מבליטה בדיוק את מה שצריך.

"השמלה מהממת." אמרתי לה תוך כדי שהתקדמתי אל הלימוזינה, "זאת השמלה שקנינו יחד בשבוע שעבר, נכון?"

סטייסי חייכה אלי והנהנה לאישור.

לימוזינה שחורה וגדולה עמדה בחנייה שלי, כל הרחוב כבר היה רגיל ללימוזינות שהיו אוספות אותנו מידי פעם אז הם לא הנידו עפעף למראה הזה.

נכנסנו ללימוזינה, וריח הבשמים שלנו מילא את החלל, מכין אותנו לערב נוצץ ומרגש.
בתוך הלימוזינה היה שקט, מה שלא אופייני לבדרך כלל. במושב הנהג ישב גבר בסביבות גיל ה-40, הוא לבש בגדים חגיגיים, ומשקפיים שחורות ורשמיות הסתירו את עיניו.
החליפו נהג?

"אתה הנהג של רוברטו, נכון?" שאלתי בהיסוס, הייתי רגילה למישהו אחר, אבל לא באמת התעמקתי בכך.

רוברטו הוא הסוכן שלנו.
הוא גילה אותי ואת סטייסי בסביבות גיל 16 וחצי, כבר בערך חצי שנה שאנחנו נמצאות בסוכנות שלו, וזה הדבר הטוב ביותר שעשיתי בחיים.