עוד סיכוי לאהבה

פרק 24- שופינג :)

לאחר בית הספר התחלתי לארוז לקראת הקמפינג שיתקיים מחר.
השאלתי ממאדי תיק גדול מספיק בשביל כל הדברים שלי, והתחלתי בלדחוס את כל הדברים לתוכו.
תחילה דחסתי תיק איפור קטן, הוא הספיק לי בדיוק לכל האיפור שרציתי להכניס.
לאחר מכן הכנסתי שק שינה ועוד כמה פרטי היגיינה.
בדיוק כשהתכוונתי לעלות למעלה בכדי לבחור בגדים לארוז, צלצול הטלפון שלי הדהד ברחבי הבית.
"אנחנו בחוץ." אמר הקול בטלפון, שרק שנייה לאחר מכן זיהיתי שהוא של ג'ייסון.
לגמרי איבדתי תחושת זמן.
כבר חמש בצהריים, השעה שקבענו ללכת לקניון בשביל לקנות עוד דברים לקמפינג.
"אה, אוקיי... אני באה." אמרתי בגמגום קל ותחבתי לכיסי את הטלפון, וגם כסף קטן.
יצאתי מהבית, כשהוא נשאר מבולגן וחפציי מפוזרים ברצפה, ויצאתי החוצה אל מכוניתו של ג'ייסון, כשסטייסי יושבת לידו, מייקל במושב האחורי ליד החלון, ובצד השני מאדי.
פתחתי את דלת האוטו אל המושבים האחוריים ונדחקתי באמצע-בין מייקל למאדי.
סובבתי את ראשי כדי לקחת את חגורת הבטיחות שלי וצרחה קטנה נפלטה מפי כשראיתי את ראשה של אשלי במושב שבבגאז'.
"אלוהים, לא ראיתי אותך." נשמתי עמוק וחגרתי את עצמי, אשלי צחקה.
"אה, תקשיבו, אמא שלי מצאה עוד אוהל." הודיע מייקל וחגר את עצמו גם. "אז יש אוהל בשבילנו ובשביל המשפחה שלי, וכל אחד צריך להביא שק שינה ומזרון." הזכיר לנו וג'ייסון התניע את המכונית, היא השמיעה שאגה והוא החל לנסוע.
"שק שינה ומזרון?" לגלגה אשלי, "לא, לא, לא." היא צקצקה בלשונה והנידה בראשה. "הכנתי רשימת חפצים שלמה."
"רשימת חפצים? מה אנחנו בצופים?" צחק ג'ייסון ולרגע הסתכל מאחורה אל מאדי.
"ג'ייסון! אתה עוד תהרוג את כולנו!" הזהירה סטייסי והסיטה את ראשו חזרה לכביש.
"אל תדאגי, אני נהג מיומן ביותר." הוא מלמל בשחצנות וסובב את ההגה.
"כדאי שתקשיב לחברה שלך." הטיחה בו מאדי והשעינה את ראשה על החלון.

"אז לאיזה חנות נלך קודם?" שאל מייקל כשהגענו לקניון וסקרנו במבטינו את החנויות מולנו.
"לביוטיקר! אני צריכה מסקרה חדשה." הכריזה אשלי והצביעה על חנות האיפור שהייתה בדיוק מולנו.
"אני חושב שהוא התכוון לחנות שקשורה לקמפינג, לא ליופי שלך." מלמל ג'ייסון.
"אתה רומז שאני יפה?" חיוך שובב עלה על פניה של אשלי.
"לא." הוא הניד בראשו בהחלטיות.
"קנאי."
"אני חושבת שנלך קודם לקנות מזרון." הציעה מאדי, "אין לנו מזרון שטח בבית." היא אמרה לג'ייסון ואשלי.
הסכמנו והתקדמנו לאחת החנויות שידענו שיש בהן מזרוני שטח וכל מיני דברים שאולי נצטרך.
לאחר שמאדי ג'ייסון ואשלי קנו מזרון חדש נכנסנו לחנות נוספת, היא הייתה של ספורט, טבע, מכשירי חשמל, הכל ביחד כזה. והיא הייתה בגודל של שני בתים בערך. רק לאחר כמה דקות שמנו לב שהבנים נעלמו בחנות.
"הם בטח מסתכלים על איזה פלייסטיישן חדש או וואטאבר," צחקה מאדי והסתובבנו ארבעתינו בחנות.
הגענו ליד היציאה, ששם היו מלא כדורים לכל מיני ענפי ספורט: כדורגל, כדורסל, כדורעף, פוטבול...
אשלי בחרה כדור כדורגל וזרקה אותו לעבר מאדי, "תפסי!"
מאדי כמעט מעדה לאחור כשתפסה את הכדור.
"זורמות רגע?" סטייסי לקחה שני ארגזים שהיו בקצה החנות והעמידה אותם אחד מול השני במרחק של כמה מטרים בודדים. כמו שני שערי כדורגל.
היא חטפה את הכדור מידה של מאדי והניחה אותו על הרצפה. "אתן נגדינו." הכריזה לתאומות ובעטה את הכדור לעבר ה"שער'' שלהן.
מאדי עצרה את הכדור ובעטה חזרה, הכדור השתחל בין רגליי ונכנס לשער המאולתר שבנינו. הן פרצו בקריאות שמחה ובדיוק אז הבנים הגיחו מאחורינו. "מה אתן עושות?" שאל מייקל וצחק.
"מה, רק בנים יכולים לשחק כדורגל?" סטייסי לקחה את הכדור מהשער ובעטה בו, קצת גבוה משציפיתי.
הכדור עף לעבר הקופה, שהייתה מאחורינו, ופגעה באחד הקופאים.
"פאק." היא פלטה כשהקופאי נעץ בה מבט נוזף.
בלי שום התראה מוקדמת, התחלנו לרוץ ולברוח מהחנות כשקריאותיו הכועסות של הקופאי מושלכות מאחורינו.
"זה... היה... קרוב..." מלמלה מאדי, קצרת נשימה מהריצה כשנעצרנו מול חנות אחרת, רחוקה מהקודמת.
"וואו, כבר חשבתי שהוא יהרוג אותי." צחקה סטייסי והתנשפה גם היא.
"נראה אותו." לעג ג'ייסון וסטייסי חייכה אליו. עיניה חדרו אל תוכו רק מתוך מבט.
אלוהים, אני כלכך שמחה שהיא הכירה את ג'ייסון.
"טוב, נראה לי שמיצינו פה, לא?" שאלתי והסדרתי את נשימתי.
"לגמרי." הסכימה אשלי.
יצאנו מהקניון והלכנו חזרה לאוטו כשאנחנו צוחקים ומדברים על מה שקרה מקודם.
התיישבנו חזרה באוטו וג'ייסון התחיל לנסוע חזרה.
"אשכרה קמפינג, אה?" מלמלה מאדי וחייכה.
"את מתלהבת כאילו בחיים שלך לא ראית אוהל." צחק ג'ייסון וחיוכה של מאדי התחלף בגלגול עיניים. "לא הייתי בקמפינג בחיים, אתה יודע..."
הוא משך בכתפיו וחזר להתרכז בכביש.
כשהגענו לבתים הוא הוריד קודם את מייקל, שנפרד ממני בכמה נשיקות מהירות ולחש שנפגש מחר, ולאחר מכן אותי ואת סטייסי.
"אה, תקשיבי." היא התחילה לאמר, חייכה חיוך אחרון לג'ייסון חיכתה כמה שניות שהוא ימשיך לנסוע והמשיכה לדבר, "לא הספקתי לספר לך, אני וג'ייסון... שכבנו."
פי נפער מההודאה הלא צפויה שלה וכך גם עיני.
"הוא יודע שאת בתולה?" הנמכתי מעט את קולי, כאילו שיכולים לשמוע אותנו, למרות שהרחוב היה שומם וריק להפליא.
"זה היה קצת מביך להודות בזה, אבל הוא יודע." היא בלעה את רוקה. "אני גם לא יודעת להסביר מה אני מרגישה לגבי זה, כאילו, זה הרגיש... מוזר כזה. אבל... גם כיף..." היא הודתה במבוכה ולחייה החלו להאדים.
"רגע, מתי הספקתם?" בזמן האחרון הייתי בעיקר עם מייקל, כך שאני וסטייסי לא ממש הספקנו לספר דברים שקרו... כמו מה שיש לי לספר עלי ועל מייקל.
"אחרי הערב של המסיבה." ענתה, "אחר כך הוא בא אלי ו... טוב, הבנת."
"כן, הבנתי," גיחכתי. "האמת, גם אני ומייקל. כאילו, לא ביום של המסיבה..." שפתיה נפשקו עם כל מילה חדשה שהוצאתי מפי.
"מתי?" היא כמעט צרחה, אך השתקתי אותה עם ידי.
"לא חייב לצעוק, את יודעת," גיחכתי שוב. "אממ, יום לפני היום הולדת שלך..." מבוכה התפשטה בקולי, קצת מוזר להודות בפני חברה שלך ששכבת עם חבר שלך יום לפני היום הולדת שלה.
"יום מצוין." היא גיחכה גם.

לאחר שיחתי עם סטייסי המשכתי לארוז את חפציי לקמפינג. נראה לי שיותר טוב לקרוא לזה לבלגן את הארון שלי כדי למצוא בגדים לארוז לקמפינג.
עמדתי מול ארוני והשלכתי בגדים אל הרצפה כשניסיתי למצוא בגדים לקחת למחר.
"לא זה..." אמרתי לעצמי וזרקתי עוד חולצה מסכנה אל הרצפה מלאת הבגדים שלי. "גם זה לא." עוד אחת.
לבסוף, מצאתי כמה בגדים והכנסתי אותם לתיק.
התיק הגדול נסגר בקושי כשסגרתי בכוח את הריצ'רץ' והנחתי אותו בפינת החדר.
לקח לי בערך שעה להחזיר את הבגדים למקום אחרי שחצי ארון שלי היה על הרצפה, אבל לאחר שעשיתי את זה הרצפה חזרה אל חדרי.
לאחר מקלחת מרעננת נכנסתי למיטתי והנחתי לעיני להעצם עד שנרדמתי.

---------------------------------
שלוםםםםם
אז חזרתי מאילת והנה הפרק שהובטח לכםםםם
סורי שהפרק לא משהווו הפרקים הבאים הולכים להיות יותר טובים, יש את הקמפינג ואחר כך את הוילה (שסוד קטן: לא חסר שם אקשן).
בקיצור, יש למה לצפות.
רציתי גם להודות לכם על כל התמיכההה ועל כמעט 3000 צפיות בספר. זה מטורף בעיני!
אוהבת אתכםםם🤍