עוד סיכוי לאהבה

פרק 44- מה עובר עלייך? :)

בבוקר שלמחרת בשיעור כימיה שמתי לב שמייקל לא מרוכז.
הוא לא הצליח לענות על אף אחת מהשאלות שהמורה שאל אותו.
מייקל הוא בין התלמידים המצטיינים בכימיה וזה השיעור האהוב עליו, אז למה הוא אפילו לא מנסה להקשיב בשיעור?
כנראה שאני לא היחידה ששמתי לב לזה, כי בהפסקה גם ג'ייסון וסטייסי שאלו אותו אם הכל טוב.
"אני בסדר, סתם קמתי מאוחר היום. הייתי שמח לישון עוד כמה שעות." ענה מייקל בפשטות.
"יש אחר כך ספורט, עוד נראה אם תהיה עייף אחרי מה שהמורה הזאת גורמת לנו לעשות." הזכיר לו ג'ייסון.

נאנחתי כשנזכרתי בשיעור ספורט. המורה עושה לנו את המוות, והדבר האחרון שאני רוצה לעשות עכשיו זה לרוץ מסביב למגרש כמו מפגרת.
"איפה מאדי ואשלי?" הפנתי את שאלתי לג'ייסון.
"אמא שלנו לקחה אותן לבילוי בנות או משהו כזה." ג'ייסון גיחך כשביטא את המושג הזה.
לאחר מכן דיברנו וניסינו לקבוע ללכת לסרט יחד, אך מייקל הודיע שהוא לא יכול לבוא.
כשג'ייסון שאל אותו למה הוא לא בא הוא אמר שהוא צריך לעזור לאואן במשהו.
כמה זמן לוקח לעזור במשהו לאח שלך? שאלתי את עצמי.
משהו בנימת קולו של מייקל נשמע כאילו הוא מנסה לתרץ לנו, אבל איזה סיבה יש לו לשקר?
אני לא יודעת.

בכל שלושת הימים לאחר מכן מייקל לא היה מרוכז.
הוא היה מאוד מרוחק, אבל לא מרוחק פיזית, אלא נפשית.
כמעט באף אחד מהשיעורים הוא לא הצליח להתרכז, ובאחד השיעורים בלשון המורה ביקשה ממנו להשאר אחרי השיעור.
בכל פעם שמישהו שאל אותו מה קרה הוא ענה שהוא סתם עייף, אבל הקטע שהוא לא נראה עייף, להפך.
זה נראה כאילו הוא חושב על משהו.
כאילו הוא מסתיר משהו.

ניצלתי את אחת ההפסקות שהיו לנו ביום שני ודיברתי איתו לבד.
גם במהלך השיחה שלנו זה הרגיש כאילו הוא שקוע במחשבות.
"אתה בטוח שהכל בסדר איתך?" שאלתי אותו.
הוא הסתכל על נקודה בדשא, וכששמע את קולי הרים את ראשו אליי."כן, למה?" הוא ענה.
"סתם, אתה... אתה פשוט לא איתנו בימים האחרונים." הסברתי לו.
"אני בסדר, סתם עייפות."
"אם קורה משהו אתה יכול לדבר איתי." ידי מצאה את שלו, התכוונתי לשלב אותן אך הוא נרתע ממגעי, אז הרפתי ממנו.

כשהצלצול נשמע הוא נשאר במקומו.
"אתה לא בא לשיעור?" שאלתי אותו וקמתי ממקומי.
"תלכי, אני עוד מעט אבוא." הוא לרגע הביט בי, ואז חזר לנקודה ההיא על הדשא.
"אוקיי..."
בדרך לכיתה הסתובבתי לאחור כמה פעמים כדי להביט במייקל.
הוא לא זז ממקומו על הדשא.
מה פאקינג עובר עלייך, מייקל הניסטון? שאלתי את עצמי לפני שנכנסתי לכיתה וראיתי אותו מהחלון.

בשיעור לאחר מכן הפילו עלינו עבודה בקבוצות בלשון, אז הייתי עם ג'ייסון סטייסי ומייקל.
מפני שלא סיימנו אותה בכיתה המורה אמרה שנמשיך בבית ונגיש לה אותה מחר, אז קבענו אצל מייקל.

קצת לפני השעה שקבענו אצל מייקל הייתי בחדרי עם האוזניות ובהיתי בתקרה, המחשבות הציפו אותי.
חשבתי על מייקל.
אולי אני סתם מגזימה והוא באמת סתם עייף?
אבל אני מכירה אותו.
קורה משהו.
נאנחתי מרוב מחשבות, ודפיקה בדלת גרמה לי להוריד את האוזניות ולהניח אותם על השידה ליד מיטתי.
"פתוח," קראתי והתרוממתי לישיבה, כשאני שֶעוּנַה לקיר.
הדלת נפתחה למחצה ושון עמד בפתח הצר שנוצר.
"הכנתי אוכל." הוא הודיע.

"אני לא רעבה." עניתי, הוא הסתובב וכמעט סגר חזרה את הדלת, אבל עצרתי אותו.
"שון?"
"אה?" הוא הסתובב חזרה, עם הפנים אליי.
"אני... אתה יכול לבוא רגע? אני צריכה עזרה."
שאלתי, חשבתי שאולי לדבר עם שון יעזור לי להבין אם כדאי לי להניח למה שקורה עם מייקל.
טפחתי לו על המיטה לידי, הוא שלח אליי מבט שואל אבל נכנס לחדרי והתיישב.
"מה קרה?" שאל בדאגה.
"בזמן האחרון מייקל מתנהג מוזר... מה אני צריכה לעשות עם זה?" שאלתי.
"מה זאת אומרת 'מוזר'?" הוא קימט את מצחו.
"כאילו הוא מסתיר משהו."

"שאלת אותו על זה?"
"כן." הנהנתי. "אני מרגישה כאילו אני מכבידה עליו. אבל אני ממש מרגישה כאילו משהו לא בסדר. אתה מבין?" נאנחתי. "אני לא יודעת. אתה חושב שאני לוחצת מידי?"
"אני חושב שאת לחוצה מידי."
"כן?"
"כן."
"אז אתה מציע לי להניח לזה?" שאלתי.
"תראי, אני מכיר את מייקל שתי דקות בערך, את מכירה אותו... כמה? כמה חודשים?"
הנהנתי.
"אז ברור שאין מה להשוות, אם את מרגישה שמשהו לא בסדר, יכול להיות שמשהו לא בסדר.
אבל לא בטוח שזה קשור אלייך בכלל. יכול להיות
שקרה משהו עם המשפחה שלו, אולי הוא רב עם אחים שלו או משהו כזה. אז אולי הוא היה לא כמו עצמו כמה ימים, אבל יכול להיות שזה כמה ימים וזה יעבור."
"תודה." חייכתי אליו.
"בכיף, אחות קטנה." הוא פרע את שיערי בידו, גלגלתי את עיני והוא צחקק ויצא מהחדר.
נשארתי עם עצמי.

מאוחר יותר הלכתי עם ג'ייסון וסטייסי למייקל להמשיך את העבודה.
דפקנו על דלת הכניסה, חלפו כמה שניות עד שהדלת נפתחה.
"היי," אמר מייקל והכניס אותנו לביתו.
לפתע ילדה קטנה עקפה את מייקל ונעמדה מולי, היא הרימה את ידיה, כמסמנת לי להרים אותה.
חייכתי אל מישל והרמתי אותה, השארתי אותה עליי כשהיא אמרה שלום לכל החברים שלנו.
התקדמנו למדרגות והורדתי את מישל, עלינו לחדרו של מייקל.
נכנסנו לחדרו והתיישבנו על המיטה, מייקל ישב על הכיסא מול המחשב והתחיל להקליד כל מיני דברים, עד שנפתח קובץ חדש בוורד.
בזמן שכולם התחילו לדבר על העבודה בלשון סקרתי את חדרו של מייקל.
הוא לא היה מסודר כמו תמיד, על השולחן היו מפוזרים דפים ועפרונות, וכמה בגדים היו על הרצפה.

"אוליביה, מה את אומרת?" שאלה אותי סטייסי.
הסטתי את מבטי מהרצפה ושלחתי אל סטייסי מבט שואל, "מה?"
"על זה שנחלק את העבודה."
"אה... כן, כן. רעיון טוב." מלמלתי.
סיכמנו שכל אחד יעשה חלק בעבודה כדי שנסיים מהר יותר, התחלתי את החלק שלי.
כשכולם גמרו את החלק שלהם חיברנו הכל ביחד והעברנו לקובץ בוורד.

------------------------------
שלוםםם
זה היה פרק ממשששש קצרררר אני יודעת😭
לא כתבתי לכם יומיים וגם עכשיו בקושי היה לי זמן אבל ניסיתי בכל זאת, אז יצא קצררר
בקיצור, מקווה שבכל זאת הוא יצא סבבה.
מה אתם חושבים שקרה למייקללל?
שוב תודה על כל הערכה שלכם🤍
אני אשמח שתצביעו ותגיבו לפרקקקק
ביושששש😍