עוד סיכוי לאהבה

פרק 27- מה אם... :)

כבר הייתה השעה עשר בלילה, את כל היום העברנו בדיבורים, או בכמה משחקי קופסא שהבאנו מהבית.
משום מה הייתי עייפה מהרגיל, למרות שבדרך כלל עשר זה לא ממש שעת השינה שלי. נכנסתי לשק השינה שלי-בזהירות בגלל רגלי הפצועה- והתכרבלתי בתוכו.
קרסול הרגל שלי כבר היה חבוש והכאב היה מורגש הרבה פחות.

כנראה שעיקמתי את הקרסול, אבל אני חושבת שהוא יחלים בערך תוך שבוע, כי זו לא פציעה חמורה כל כך.
"את הולכת לישון?" שאל אותי מייקל, שהיה שרוע על מזרונו לידי.
"כן." הנהנתי.
"לילה טוב, נסיכה." הוא לחש לי ונישק את ראשי.
"לילה טוב." החזרתי ועצמתי את עיני, כשאני מוקפת בחבריי ומכורבלת בתוך שק השינה.

לאחר כמה שעות קמתי באמצע הלילה, הופתעתי לגלות שמאדי היחידה שלא ישנה.
"מה השעה?" לחשתי לה והתיישבתי, עדיין בתוך שק השינה, ראיתי שכולם סביבי ישנו במזרוניהם, למרות החושך באוהל.
"אחת בלילה." היא ענתה בקלילות, כשהתעמקתי במראה החשוך שלה הבחנתי בחוט לבן שהתחבר לטלפון שלה.

רק לאחר כמה שניות, שאחריהן הרגשתי מפגרת מכך שלא הבנתי את זה קודם, ראיתי שאלו אוזניות.
"את לא הולכת לישון?" נשכבתי חזרה במזרון.
"אני אשמע שירים עוד כמה דקות ואלך לישון."
איחלתי לה לילה טוב ועצמתי את עיני.

אני לא יודעת כמה זמן עבר מאז הפעם הקודמת שקמתי באמצע הלילה, אבל זה הרגיש כמו נצח.
אני לא ממש מצליחה לישון מחוץ לבית, וכנראה שהתקווה שאני אצליח לישון הפעם התפוגגה.
הרמתי את ראשי בחשיכה, אבל הצלחתי להבחין בכך שכולם ישנים. אפילו מאדי.
שמעתי תזוזה מהמזרן שלידי ונרגעתי כשהבנתי שזה רק היה מייקל, שהתהפך בשינתו.
לא שמתי לב אבל בהיתי בדמות הישנה של מייקל במשך כמה דקות, ולמרות שהיה יחסית חשוך באוהל, אור הירח חלחל מחלון האוהל ופרץ פנימה, כך שהיה גם קצת אור.

הותקפתי שמחה על כך שיש לי את מייקל.
על כך שהכרתי אותו.
עיני האוקיינוס שלו נחרטו בדמיוני וכך גם החיוך האלוהי שלו.
פאקינג מושלם.
מבטי עבר אל התאומות, שישנו אחת ליד השנייה ובחצי חושך ששרר לא הצלחתי להבדיל ביניהן.
הן אמנם בכיתה י', אבל מרגיש לי כאילו הן בדיוק בגילנו.
הן בוגרות כאלה. יפות. מוכשרות.

ולבסוף, מבטי חלף אל ג'ייסון וסטייסי, הם ישנו צמודים זה לזה.
נשכבתי לאחור על הגב והבטתי מעלה.
השמחה הציפה אותי.
על כך שיש לי חברים טובים כל כך,
שעד לפני כמה חודשים היינו כזרים מלבדי ומלבד סטייסי.

חשבתי על מייקל, על איך שהוא גרם לי להתגבר על הפרידה עם זאק, מה שעד לפני כמה חודשים נראה כמו סוף העולם בשבילי. ועכשיו, זה רק פרק שנגמר בחיי.
עברתי הלאה.
ואני בדף חדש עכשיו.
דף שבו אני ומייקל קיימים.
חשבתי גם על הדאגה שלו כלפיי.
איך שהוא סחב אותי היום כל הדרך עד האוהל.
על היום ההוא במיטה שלי, כשהוא דאג שהוא לא עושה משהו לא בסדר.
אני אוהבת את הבן אדם הזה.
כמו שלא אהבתי בחיים.