עוד סיכוי לאהבה

פרק 46- ברוך הבא ליב'3 :)

חשתי במגע מוכר.
הרגשתי בטוחה.
עיני נפקחו לחריצים קטנים, עד שהתאוששו ונפקחו לגמרי.
הבנתי שאני עדיין בחדרו של מייקל.
החלון הפתוח ומקרין האור בישר לי שהגיע הבוקר.
כשהסתכלתי מעט מעלה ראיתי את מייקל מלטף את שיערי, תהיתי כמה זמן הוא ישן.
לכמה דקות שכחתי ממה שסיפר לי אתמול, עד שההבנה הכתה אותי.
בעוד כמה ימים מייקל יהיה הרחק ממני.
ראשי היה מונח על חזהו, כמו אתמול בלילה, והתרוממתי להביט בו.

"הֵי," מייקל חייך.
"מה השעה?" מלמלתי בעייפות, הוא הסתכל על הטלפון שלו והחזיר אותו לידינו על המיטה.
"שבע וחצי." ענה.
"אולי נבריז היום?" ביקשתי, "חבל לבזבז יום איתך על בית ספר."
הוא נאנח. "את יודעת כמה הייתי רוצה לבלות איתך מאשר ללכת לבית ספר, אבל יש היום את המבחן במתמטיקה."
נאנחתי גם אני. "שכחתי מזה."
"קדימה, צריך להתארגן לבית ספר." הוא דרבן אותי לקום.

מפני שלא תכננתי לישון אצל מייקל ולא הבאתי כלום צחצחתי שיניים במברשת חדשה ולבשתי בגדים שהוא הביא לי.
לקחתי את מכנס הטרנינג השחור ואת החולצה הלבנה ולבשתי אותם, לאחר מכן הבטתי במראה.
"יפה לך הבגדים שלי." הוא חייך דרך המראה.
חיוך עלה גם על פניי

"את מוכנה?" הוא שאל לאחר שסיימתי לסדר את שיערי.
הנהנתי, לא עברה שנייה עד שהייתי בידיו של מייקל כשהוא יורד יחד איתי במדרגות ביתו.
"מייקל!" צחקתי, הוא הוריד איתו בקומה הראשונה ותליתי את תיקי (שהיה פה כי הבאתי אותו בשביל העבודה אתמול) על הכתף שלי.
"אין לך אף אחד בבית?" שאלתי למראה הבית הריק והשקט.
"כולם כבר הלכו." הוא הסביר.
רק עכשיו שמתי לב שחלק מהבית כבר היו ארוז בכמה ארגזים בסלון.

ליבי נצבט מהעובדה שמייקל עומד לעזוב.
"הֵי," הוא גרם לי לחזור להסתכל עליו. "אני אבוא לבקר פה." הוא הבטיח, כאילו קרא את מחשבותיי.
עיניו התעמקו על שלי, ואני בטוחה שהוא שם לב שחשבתי על זה.
"אתה מבטיח?" שאלתי.
"מבטיח."

ידו של מייקל הייתה משולבת בשלי בדרכינו לבית הספר.
"האחרים כבר יודעים?" שאלתי אותו כשהיינו קרובים לכניסת בית הספר.
"לא. רציתי שתדעי ראשונה."
עינינו נפגשו לרגע, ואז חזרו להביט בשביל לבית הספר.
"אואן לא סיפר לאשלי?" תהיתי.
מייקל הניד בראשו. "הוא ביקש ממני לספר לה."
הסביר, ולאחר מכן הוסיף, "אני מתכנן לספר לכולם היום."

בשיעור כימיה הייתי שנייה מלהירדם ולקום בתחילת השנה הבאה.
אבל איך אפשר לישון עם הקול של המורה הזה? הקול של המורה לכימיה נשמע כמו צרחה מחרישת אוזניים, וגם אם הוא יהיה הבן אדם הכי שמח עלי אדמות קולו ישמע כאילו הרגע גילה דבר ממש מכעיס.
כך שגם לשנייה שכן נרדמתי הוא הסביר משהו לאחד הילדים בקצה השני של הכיתה וקולו הגיע עד אליי. השיעור הזה לא יגמר לעולם.
"טוב, תלמידים, יש לי הודעה." הכריז המורה והגיע לקדמת הכיתה.
"בלי שיעורי הבית כל השנה?" צעק אחד הילדים מהחלק האחורי של הכיתה. אני ומייקל ישבנו בשורה השנייה באמצע, ומימין היו ג'ייסון וסטייסי.
"ניסיון יפה... אבל לא." סירב המורה.
"חבל."