אהבה מהומרת לשנאה

פרק 1

ריידר-

אני מכניס את ידיי לכיסים שלי בקפוצ'ון, חובש את הכובע שמסתיר אותי ומצמצם את עצמי בכך שאני מקפל את גופי. אני הולך לכיתה שלי, הצלצול של תחילת השנה החדשה מעורר בי חרדות. אני מפחד לראות איך השנה ארבעת הקוטפים התפתחו. כל שנה מחדש רמת ההתאכזרות שלהם בי עולה.

ביסודי הם היו עוד דוחפים אולי או גונבים לי ציוד מהקלמר, אבל כשעליתי לחטיבה הם השתגעו, בכיתה ט' הם דחפו אותי במדרגות, בכיתה י' הם הטביעו אותי בבריכה ובכיתה יא' הם קטפו מלא תפוחים והחלו להטיח בי את התפוחים, הם קטפו גם תפוזים וכל מה שיכלו, זה נשמע עלוב אבל כשמטיחים בפרצוף שלך תפוחים ותפוזים זה כואב מאוד. בגלל זה אני קורא להם ארבעת הקוטפים.

הם קטפו את השמחה שלי, את הביטחון שלי ואת החשק שלי לדרוך בתיכון הזה. אני מסתכל על הכיתה שאני אמור להיות בא ורואה אותם עומדים בכניסה, הם התחטבו בחודשיים האלה יותר ממה שהיו. אני מסתובב והולך הכי מהר שאני יכול, אני לא מסוגל לראות אותם יותר.

אני יוצא מהתיכון, מתחרט שבכלל נכנסתי לכאן. אני שומע צעדים מהירים וצחוקים, אני מתחיל לרוץ הכי מהר שאני יכול. "הוא בעניין של המשחק לתפוס את ההומו!" אני מזהה את הקול של דרו. "אז נראה מי יתפוס אותו ראשון," ביל משיב לו. הם הפכו את החיים שלי למשחק שלהם.

אני פונה הצידה לסמטה ומזהה את אוליבר בסוף הסמטה. איך הוא הגיע לכאן בכזאת מהירות? הוא אצן אבל לא חשבתי שברמה הזאת. אני מסובב את הראש בכוונה לפנות לאחור ולנוס על חיי ואני נתקל במייסון. הוא מגחך ואני לא יכול לברוח מכאן, אני מעביר את המבט בין אוליבר למייסון, אני בולע את הרוק כשהם מצמצמים את הפער.

"הוא רץ מהר מדיי, היי ריידר אין פה שום זין!" דרו מגיע לכאן ואומר בהתנשמות, "אתה בטוח? דווקא יש אחד מאחוריו," ביל מתערב ומצביע על אוליבר, לחיי מתלהטות מבושה. "תפסיקו מזדיינים רק שיחקתי איתו." אוליבר אומר בהתלוצצות וגוש נוצר בגרוני וחוסם את הדרך שלי לנשום ככל שהם מתקרבים יותר.

אני הייתי מאוהב באוליבר, לא ידעתי שהוא שיחק בי. האמנתי לו, חשבתי שהוא כנה. עשיתי כל מה שהוא ביקש והראיתי לו כמה אני אוהב אותו, זה היה אמיתי, הוא הסתיר את זה משאר הקוטפים, לא ידעתי שמאחורי הגב שלי הוא צחק עליי. "בוא נראה מי יתפוס אותו," ביל אומר ואני רץ לאחור, הוא מגיע מהכיוון של דרו ומייסון. שלושה נגד אחד, אז אני אלך על בטוח, ליד אוליבר, הגבר שחיבבתי.

אני רץ ליד אוליבר והוא תופס את היד שלי ומושך אותי לאחור, "אני מניח שניצחתי," הוא שם לי רגל והפיל אותי לקרקע. הבגידה העצומה שאני חווה מאוליבר מכאיבה לי, אהבתי אותו בכל ליבי, סיפרתי לו כל דבר והוא בגד באמון שלי. "תראו איך המזדיין הזה מסתכל עליו עם העיניי כלבלב האלה." דרו בועט לי בלחי וראשי עף לצד.