אהבה מהומרת לשנאה

פרק 15

קיל-

"בלב-קש..ה.." הגבר אומר ברצפה, פאק. הוא יותר שיכור ממה שחשבתי. אני שונא להרוג שיכורים, בגלל שהמחשבות שלהם מטושטשות הם לא מצליחים לחוות את מלוא חווית המוות או העינויים. "מה אמרת?" אני עומד מולו ומתכופף, מניח יד מעל האוזן שלי ומטה את הראש שלי לעברו.

"בב-ק..ש-" הוא משתעל ללא שליטה, אני כורך את ידי סביב גרונו, העיניים המבועתות שלו מתבייתות בי. "להתחיל עם הזין או הידיים?" אני שואל אותו את אותה שאלה ששאלתי במועדון, הוא מגמגם משהו לא ברור אני עוזב את הגרון שלו והוא מניד את ראשו בהתפראות. "אז אני מניח שאבחר בשבילך, אתחיל מהידיים שלך שתפסו את החשפנית והחזיקו אותה כלואה, אחרי זה אני אמשיך עם הזין שלך שאיתו חדרת לתוכה ללא שליטה והחדרת לתוכה פוסט טראומה וסיוטים." אני נוהם, תופס את היד שלו וכורת את הזרת שלו עם הלהב החדה שטיאגו נתן לי.

הוא מיילל בכאב ומנסה לתלוש את היד שלו ממני, אני לא נותן לו. אני אפילו לא מתאמץ כדי להחזיק את היד שלו כלואה באחיזתי. הדבר היחיד שיתלש פה יהיו האצבעות שלו אחת אחרי השניה. אני לוקח את האצבע שלו מהרצפה וזורק אותה לפח הירוק מרחוק, היא נכנסת ישר לפח.

הוא ממשיך לבכות כמו חיה פצועה, אם הוא לא היה שיכור יש מצב שאולי הוא היה פיקח מספיק כדי לצעוק לעזרה, אבל אז הייתי משסף את צווארו. "אין מה לבכות, זו הייתה חתיכה מהירה וחדה, אתה בקושי הרגשת את זה. עכשיו אני באמת אתן לך סיבה לבכות."

אני מחזיק את הקמיצה שלו, מניח את להב הסכין על האצבע שלו ובאיטיות מתחיל לנסר אותה, הוא צווח, מיילל, מתפתל, מתפרא. הלב שלי הולם מהר יותר בחזי מהריגוש, שכחתי איך זה להיות אוכף לעזאזל. כמה ימים בתיכון של מזדיינים הפכו אותי לילד טוב, אני בקושי נתתי למישהו אגרוף לפנים.

הקמיצה שלו נופלת לרצפה, הוא נועל את לסתו ומגרגר בבכי. "תאמין לי, יש עכשיו מישהי שמתעוררת בלילה מזיעה בלחץ ומטראומה, נזכרת באיך אנסת אותה. הכאב שלך יעבור מהר בסופו של דבר, שלה ישאר לנצח." הפעם אני מנסה משהו שונה, כרתתי לו את הזרת והקמיצה, את האמה אני לא אכרות.

אני מחדיר את הלהב לתוך האמה בצורה אנכית, מתחיל להוריד את הסכין לתוך האצבע שלו והגוף שלו רועד כמו מישהו שבהתקף. זה מעצבן אותי, בטח האישה תחווה הרבה התקפים כאלה בגללו. אני חוצה את האצבע שלו לשניים, היא נשארת על ידו ומתפרקת לשני חתיכות. דם מתחיל לנזול מפיו ואני לא אוהב את זה, חתכתי לו רק שלוש אצבעות, אסור לי לבזבז זמן.

אני לוקח את האצבע והאגודל, מצמיד אותם אחת ליד השניה וחותך אותם בצורה חלקה, הן נופלות לרצפה ואני עוזב את היד שלו. הוא מסתכל על ידו, פוער את העיניים שלו ומסתכל אליי בעיניים שדורשות רחמים. זה משהו שהוא לא הולך לקבל ממני. יש ביד שלו אצבע אחת שפרוסה לשניים, עוד אצבע שלו נמצאת בפח והשלוש האחרות ברצפה.

אני חותך את המכנסיים שלו, אני לא יכול לבזבז זמן ואני לא יכול לחכות לסרס אותו. אני זורק את המכנסיים הקרועים שלו לצד ואז חותך את התחתונים שלו, 'בטעות' אני חותך מבשרו בירכיים. אני רואה את הזין הקטן שלו, אני תופס אותו בידי והוא מזדקף. "אם תגמור בטעות אני נשבע שאני אעשה כל מה שאני יכול כדי להשאיר אותך בחיים ואכרות לך כל איבר." אני מאיים ומצמיד את הלהב לתחילת הזין שלו, הוא ממלמל משהו לא ברור.

"מה קרה? אתה לא רוצה שאני אסרס אותך?" אני שואל אותו והוא מניד את הראש שלו, בשביל מישהו בן שלושים וארבע, שהיה בעבר מתאגרף, זה עצוב מאוד. הוא התחיל ללכת למועדונים, להשתכר כאילו אין מחר ואז עשה את הטעות שלו, אנס חשפנית. "זה עצוב, היא לא רצתה שתיגע בה." אני חותך את הזין שלו ודם ארגמני נוזל על גופו מפיו, דמעותיו השקופות הופכות גם הן לאדומות.

אני מרים את הזין שלו, מכניס אותו לכיס שלי ומסתכל עליו גוסס על הרצפה באיטיות מייסרת, כפי שמגיע לו. אין לו אצבעות, אין לו זין. אני הולך משם בחזרה למועדון, הקולות הרועמים של המוזיקה גורמים לחיוך לעלות על פניי, אני עם ידיים בכיסים מפני שהן מלאות בדם. אני רואה את טיאגו ממשיך להתמזמז עם אותה אישה. בזמן שהוא נישק אותה אני הרגתי אנס, זה השוני בינינו.

"קום, הולכים." אני פוקד עליו והוא מרים אותה מעליו. היא נראית עצובה מאיבוד מגעו. "היית טובה בייב," הוא מחמיא לה והיא מסמיקה. "חתיכת זין הפרעת לנו." טיאגו מתלונן כשאנחנו יוצאים מהמועדון. אם כבר מדברים על חתיכת זין.. "תפתח את היד יש לי מתנה להביא לך." אני אומר לו וחיוך חושף שיניים עולה על פניו.

"חכה אני גם אעצום את העיניים בשבילך," הוא חושב שאני הולך לעשות משהו מצחיק. הוא מושיט את ידו הפתוחה ואני מוציא את הזין מהכיס שלי, אני שם בידו והוא פותח את העיניים שלו במהרה. "פאק!" הוא זורק את הזין לשיחים, "אתה חולה בראש קיל אני פאקינג ארצח אותך." הוא נותן לי אגרוף לבטן, "אתה באמת רוצה שאחזיר לך כשהידיים שלי מלאות בדם?" אני שואל אותו והוא מניד את הראש שלו. "לך תזדיין קיל."

אני לא מצליח לרסן את הצחוק שלי, התגעגעתי למזדיין הזה. לאחרונה חשבתי על ריידר יותר מדי, הוא מסיח את דעתי מהחיים האמיתיים שלי. אני לא נער תיכון מזורגג, אני אוכף, רוצח. אמרתי לריידר שהסביבה שלו גרמה לו להרגיש חלש אבל במבט לאחור זה קרה לי גם.

אני מפסיק לרסן את עצמי בתיכון, בפעם הבאה שמישהו יתעסק עם ריידר הוא ימצא את עצמו במצב לא נעים.

"אני לא מאמין שהחזקתי זין." טיאגו נשנק, הוא עדיין תקוע על זה? "נו באמת אתה מחזיק את הזין שלך כל הזמן, מה רע בלהחזיק של אחרים?" הוא מסתכל עליי בסלידה. "יש לך מזל שאתה יותר חזק ממני קיל, אחרת הייתי מזיין אותך." טיאגו שנה יותר גדול ממני, הוא בן עשרים ואחד.

מאז ומתמיד הייתי יותר חזק ממנו, למרות שגם הוא חזק. אני עוצר במקומי, "אני עכשיו אקח את הזין מהשיחים ואדחוף לך לפה." טיאגו מחייך ברגע וכפי שהחיוך עלה בשניה ככה הוא יורד. הוא מתחיל לרוץ מכאן הכי מהר שהוא יכול והצחוק הקולני שיוצא ממני גורם ללחץ בחזה שלי.

פאק איזה טיפש הוא.