אהבה מומרת לשנאה

פרק 2

קיל-

"כמה כופר נוכל לבקש עליו?" גבר שעצר אותי מחוץ לבית קפה שואל את חבר שלו, הוא מצמיד סכין לבטן שלי. אני רואה את החיילים של אבא שלי מוכנים לקפוץ עליהם ולחסל את הגברים שמאיימים עליי. אני מסמן לארבעת החיילים של אבא שלי לעצור והם לא זזים.

לא התאמנתי, הזעתי, דיממתי והקאתי את החיים שלי למשך עשרים שנות חיי כדי להיכנע לשני גברים שלא מסוגלים לשדוד בנק מלא כסף וריק מבני אדם. "אני מניח שחצי מיליון דולר?" חבר שלו משער, אני זוקר גבה. "אני שווה יותר." אני אומר להם והוא מקשיח את האחיזה הלא יציבה שלו על הסכין. "תשתוק," הוא פולט מפיו.

אני רואה שהחבר מסתכל על הקעקוע נחש שלי, זה קעקוע שעשיתי לפני שנים וחידשתי אותו לאחרונה. זה קעקוע של נחש ירוק בזרוע שלי שמוציא את לשונו המפוצלת לכיוון האצבעות שלי. עשיתי את הקעקוע הזה בשני הזרועות. "סוף סוף מישהו שמעריך קעקוע טוב." אני אומר ומראה לו שיש לי קעקוע גם ביד האחרת.

"אמרתי לך לשתו-" הגבר אומר ואני במהירות אוחז ביד שלו, לוחץ עליה בלי להתאמץ והסכין נופלת לרצפה, אני מסובב אותו וכופת אותו עם ידיו מאחור. אני בועט לו בברך והוא נופל לרצפה, "אתה רואה שאני מדבר." אני מהדק את האחיזה שלי והוא נאנח בכאב. החבר שלו קופא במקום. "הפסקת לדבר על הקעקוע?" אני שואל והוא פוער את העיניים שלו.

"קעקוע יפה, איפה עשית אותו?" הוא בולע את הרוק, אני נאנח בעצב. "אצל איזה אחד שהיה חייב כסף לאבא שלי, לצערי נאלצתי להרוג אותו מיד אחרי. אבל לעזאזל הוא ידע לקעקע." הגבר על הברכיים מייבב בכאב. אני מסתכל לאחור על החיילים של אבא שלי, "אתם מוזמנים לעוף לי מהפנים, נמאס לי מזה שאתם כל היום הולכים אחריי." הם מסתכלים אחד על השני.

"אנחנו חייבים ללכת אחריך, זו פקודה של אבא שלך. אנחנו צריכים להגן על-" אני חושק את הלסת וקוטע אותו. "אתם צריכים להגן עליי? אני יכול להרוג את כולכם באמצעות הידיים ואתם חושבים שאתם כאן כדי להגן עליי?" אני שואל אותם והם שוב מסתכלים אחד על השני. אני מתעצבן ואז שומע רעש של שבירת עצמות. אני מסתכל על הגבר שבטעות היד שלו נשברה. אני עוזב אותו והוא קם ורץ מכאן כשהוא מייבב משהו.

"אתם לא מאמינים לי? רוצים לנסות אותי?" אני מאתגר אותם וכולם מנידים את הראש שלהם, "יופי. תמסרו לאבא שלי שאני לא צריך אתכם." אחד מהחיילים מנסה לפצות את הפה שלו ואני שולח אליו מבט מצמית, הוא סוגר את הפה ואני הולך מהם, נמאס לי מהחיילים האלה.

אני בן עשרים, בגיל שבע-עשרה נהפכתי לאוכף של אבא שלי, רק באותה שנה הרגתי יותר משבעים אנשים ושברתי ליותר מחמש מאות אנשים את העצמות, אני לא ילד שלא יודע להגן על עצמו מפני בן אדם שבקושי יכול לחתוך מלפפון עם סכין. בהתחלה התרגשתי, התלהבתי מזה, מכך שאני חזק יותר מאחרים, שאני יכול לפגוע בהם.