אהבה מהומרת לשנאה

פרק 18

קיל-

הדם שלי מבעבע בגוף שלי, אני מאגרף את היד שלי והלב שלי דופק בחוזקה כאילו הוא מנסה לצאת מכלוב צלעותיי. אני מנסה להיות רגוע כמה שאני יכול אבל לעזאזל בחיים לא הייתי צריך לנסות להיות רגוע. הנער המזדיין שמולי מחרפן אותי.

אני מתעל את העצבים שלי ועוצר במקום. ריידר הולך לאחור והגב שלו נתקע בקיר. אני לא מצליח להשתלט על העצבים שלי ואני נותן אגרוף למראה, היא מתנפצת וכמה זכוכיות חודרות לעור שלי, מורידות דם. ריידר נראה מבועת, מפוחד. אני מוציא את הזכוכיות שנכנסו לתוך הבשר שלי.

"אל תסתכל עליי עם העיניים החרדות האלה, זה היה לשבור את המראה או לזרוק אותך מהגג." אני אומר לו והרגליים שלו מתמוטטות, הוא מתיישב על הרצפה ומחבק את עצמו. ברגע שהוא רואה את הדם שלי ממלא את הרצפה דמעות מתחילות לרדת מהעיניים שלו ואני מרגיש מבולבל.

"למה אתה בוכה?" אני שואל והוא מתפרק על הרצפה, הוא מתעלם ממני וממשיך לבכות בשקט. "אם אתה הולך להרוג אותי תעשה את זה עכשיו." הוא פולט מבלי ליישר אליי מבט. אני מרגיש שדלי של מים קרים עם קרח נשפכו עליי וכיבו את האש שבערה בי.

ריידר מצטנף לתוך עצמו והיבבות שלו מתחזקות, הילד הטוב נשבר. לא התכוונתי לשבור אותו או לגרום לו לבכות, כעסתי בגלל שהוא הדבר היחיד שתופס את המחשבות שלי ובמיוחד כעסתי מפני שהוא לא מתנהג בצורה חכמה. "הכעסת אותי שפתחת את הפה שלך, למה שתעשה את זה לעזאזל אם האגרופים שלך לא יכולים לגבות אותך?" אני שואל אותו. "עמד-דתי על שלי," הוא ממלמל ביבבה רועדת.

"איך עמדת על שלך אם אחרי רגע הוא העיף אותך לרצפה? איפה עמדת פה?!" לעזאזל אני מתחיל להתעצבן שוב. ההיגיון שלו משגע אותי. "זו פעם ראשונה שעמדתי על שלי!" הוא צועק בכעס, דמעות ממשיכות לרדת מעיניו. הוא מוריד את הידיים שלו מהפנים שלי, העיניים שלו מתבייתות עליי.

"אתה מתכוון לפגוע בי? אז תעשה את זה כבר." הוא דורש, אני שואף נשימה עמוקה, אם הוא רוצה שאני אפגע בו, אז אפגע בו. אני הולך לעברו, עומד מולו בזמן שהוא שקוע בבכי שלו. אני מתכופף כדי להיות בגובה שלו. הגבר שאתמול כרתתי לו את האצבעות והזין לא בכה בכי כזה קורע לב כמו ריידר. לעולם לא הרגשתי רחמים לגבי אף אחד, לא משנה מה היה סיפור החיים שלהם.

הבכי שלו מנגן על הרחמים שלי, אני מרגיש אי נוחות וכאב בחזה לשמוע אותו נשבר ככה. "לעזאזל איתך." אני מרים אותו מהצווארון חולצה שלו ומקים אותו, הוא אפילו לא מתנגד. הוא מוחה את הדמעות שלו ומסתכל עליי בציפייה שאעשה משהו. אני מסובב את הצווארון חולצה שלו כדי שתהיה לי אחיזה יותר טובה ואז מצמיד את ריידר לקיר. הגב שלו נדפק בקיר והוא פולט אנחה כאובה.

אני מתקרב אליו יותר, מתנשא עליו בזכות הגובה שלי. השיער שלי נוגע בשיער שלו, הוא בולע את הרוק שלו. יש לי את הריכוז המלא של ריידר. "מה קרה לך?" אני שואל כדי לדעת למה הוא נשבר. "לא עניינך," הוא משיב בחוצפה. אני חושק את הלסת ומרים אותו, הוא כורך את הרגליים שלו סביבי ואני דופק את הגב שלו בקיר.

"אני לא משחק משחקים ריידר." אני מזהיר, ריידר מסמיק והנשימה שלו מאיצה. "א-אתה ק..קרוב. אא-אני," הוא בקושי מצליח לפלוט משהו ברור מהפה שלו. הוא מוריד את עיניו ואז אני מבין על מה הוא מסתכל. על איך שהרגליים שלו כרוכות סביב הגוף שלי. אני לוחץ את הגוף שלי אליו, פאק מה אני עושה?

"ח-חם לי," הוא אומר בקול שונה, אני ישר מרים את המבט שלי, קולט שהסומק שלו העמיק. ריידר ממשיך להסתכל על המקום שבו אני מחזיק אותו. אני נוגע בסנטר שלו, גורם לו להביט בי. "מה אתה פאקינג עושה לי?" אני שואל, מתחיל להיות לי חם בעצמי.

אני מסומם מהשאיפות אוויר המהירות שלו, מהמגע הקליל שלו, מהעדינות שלו. הלב שלי הולם במהירות אור, אני לא יודע מה קורה לי. אני לא אוהב עדינות או קלילות אבל אצל ריידר זה שונה. אני פוער את העיניים שלי כשריידר מנסה לזוז, הוא מתחכך בזין שלי. פאק, הזין שלי מתפתל בתוך המכנסיים שלי, פאק!

אני לא מבין מה קורה לי. למה הגוף שלי נדלק פעם ראשונה בחיי בקרבת ריידר?

אני דופק את ריידר בקיר, היד שלי לוחצת על הלחיים שלו. "תעשה דבר כזה שוב ואני אזיין אותך." אמרתי את זה בלי לחשוב, עיניו של ריידר מתעגלות. הלשון שלו יוצאת מבין שפתיו, מלקקת את השפתיים שלו בפיתוי. "אתה תזיין אותי מבלי שאעשה את זה." הוא אומר בקול מחוספס. אני מאבד שליטה עצמית, תופס את העורף שלו ומקרב את הראש שלו אליי. אני מנשק אותו בזמן שאני מטיח את הגוף התחתון שלי בו. ריידר מניח את הידיים שלו מאחוריי ומעמיק את הנשיקה.

נכנסתי בקלות בין תפר שפתיו, אני אוחז בירכיים של ריידר, מרים אותו יותר גבוה. אפילו הנשיקה המזדיינת שלו עדינה כמוהו, אני דופק אותו שוב בקיר ומנשק אותו בגסות, הראש שלו הולך לאחור בזמן שאני זולל את פיו, הוא מרסן גניחה ואני מוריד אותו ממני. אני ממשיך להיות קרוב אליו, לא נותן לו רגע של חמצן.

"אני חושב שחברה שלך לא תאהב את זה." אני לא יודע למה אמרתי את זה. "נפרדתי ממנה היום." אני זוקר גבה, אלה חדשות שלא חשבתי שאשמע. "חשבתי שגבר כמוך הורג אנשים כמוני." הוא מדבר על זה שהוא הומו, אני מחייך. "זה נכון אבל אני אוהב לשחק עם הטרף שלי לפני שאני הורג אותו." אני לוחש וצמרמורת עוברת בגופו.

הוא מתרחק ממני לכיוון הברזים ושוטף את הידיים שלו שמרוחות בדם שלי בגלל שפצעתי את עצמי מהזכוכיות. "אז אתה אומר שעשית את זה בעבר עם מישהו אחר." הוא אומר בקול הרגיל שלו, ללא ללהט, ללא חרמנות ללא רגש. "אתה מקנא?" אני שואל והוא הולך מכאן לכיוון הדלת כאילו אני כלום ושום דבר.

הוא יוצא מהדלת וטורק אותה בכעס, אני נחשפתי לעוד כמה צדדים בריידר ונחשפתי לצד בי. אני לא יכול להיות כזה, ריידר צודק במה שאמר. המאפיה היא חשוכה והיא לא מקבלת הומואים, אני לא בטוח שיש כאלה במאפיה אבל אם כן הם מתחבאים, מסתירים את עצמם. אני הולך להיות קאפו, אני לא יכול להיות הומו.

אם אבא שלי ידע את זה אני לא יודע מה הוא יעשה, יגרש אותי? יהרוג אותי? אני לא יודע איך הוא יפטר ממני. פאק ריידר המזדיין הזה. להיכנס לתיכון הזאת הייתה טעות. אני צריך לצאת מכאן כמה שיותר מהר אבל אני לא מפסיק לחשוב עליו.