אהבה מהומרת לשנאה

פרק 3

קיל-

אני דופק על דלת המשרד של אבא שלי בבית, "תיכנס קיל." הוא אומר ואני פותח את הדלת, אני רואה את הקונסיליירי, מארק, אבא של טיאגו, יושב מול אבא שלי. אני סוגר את הדלת ופוסע לעברם, שולף את פיסת הנייר מהמכנסיים שלי, "הנה, רשימה מעודכנת." הוא לוקח אותה מידי ומסתכל על האיקסים ליד השמות.

האיקסים מסמנים את האנשים שהוזהרו בפעם הראשונה לשלם ולא שילמו אז הייתי צריך להכניס אותם לתוך הכוס של אמא אדמה, שזה אומר להרוג אותם. אני כמו מלאך, עושה לאנשים טובות וגואל אותם מהחיים מלאי הייסורים שלהם. הימורים, שתיה, סמים, אלימות. ארבעת הדברים האלה סובבים סביב החיים שלהם. אני אוהב את הרביעי, האחרים מיותרים.

"בקשר לעיגולים איך הם קיבלו את המסר?" עיגולים מסמנים את האנשים שהוזהרו בפעם הראשונה, אם הם לא משלמים אני הופך אותם לאיקסים. אני שולף את הקופסת סיגריות מהכיס, צריך לרענן את הריאות שלי. "חצי מהם ישלמו," ראיתי את הנחישות של תשעה גברים לשלם כדי להציל את החיים המסכנים והלא חשובים להם, שאר שבעת הגברים לא ישלמו ואצטרך להרוג אותם. אני יודע לזהות מי ישלם ומי לא.

"והחצי השני?" אבא שואל כשהוא סורק את הרשימה, אני מוציא סיגריה מהחפיסה, "רגל בקבר." אני אומר. אני מניח יד על הכיס ומחפש את המצית, לעזאזל אני לא מוצא אותה. "יש לך אש מארק?" אני שואל את הקונסיליירי, הוא מניד את הראש שלו. בשניה הסיגריה נשלפת מהיד שלי, אבא שלי זורק את הסיגריה לרצפה.

"לא נמאס לך מהחרא הזה?" הוא שואל ואני מסתכל על הסיגריה, לא בוכים על סיגריה שנפלה בקרב. "תראו מי מדבר, בגיל שלו אתה עשית סמים לארק." אבא שלי מגחך, "בגיל שלו גם לא הייתי כזה רכרוכי, הייתי עושה את הסמים על גופות האנשים אחרי שהרגתי אותם." מארק צוחק. הם חברי ילדות מגיל קטן, מארק אבא של טיאגו ולארק אבא שלי. הם עשו מהפכה במאפיה עוד בנעורים שלהם והרגו את הקאפו והקונסיליירי שהיו נוכחים בתקופה שלהם.

לארק ומארק, הצמד המדמם. לא שהם דיממו, אלא גרמו לאנשים אחרים לדמם. אני וטיאגו ממשיכים את המורשת שלהם, אנחנו גם החברים הכי טובים רק שטיאגו פחות בקטע של להרוג. "אז אני גם יכול לעשות סמים?" אני שואל למרות שהחרא הזה לא מעניין אותי בשיט. "אם אני אראה אפילו סוכר ליד האף שלך אני אצרף אותך לגופות." אבא מאיים עליי ומארק מגחך.

"חידשת את הקעקוע? מארק שואל, חשבתי שהוא כבר לא ישאל את זה. "זה היה אצל רוסו," אני אומר לו. מארק זוקר גבה, "הוא לא חייב לנו כסף?" אבא שלי מגחך, "תספר לו קיל." ברגע שאבא שלי שמע שעשיתי קעקוע אצל רוסו והרגתי אותו מיד אחרי הוא לא הפסיק לצחוק. בשבילו זו בדיחה אבל בשבילי איבדתי את המקעקע הכי טוב שקיים.

"לספר לי מה?" מארק מחייך בציפייה, אני נאנח ופוצח בהסבר רחב. "הלכתי לרוסו בגלל שהוא לא שילם את הסכום לאחר שלווה מאיתנו כסף. הוא הציע לעשות לי קעקוע וסירבתי אבל אז הוא אמר לי שהקעקוע שלי דהוי והוא יכול לחדש אותו ולעשות אותו מטורף יותר." הוא צדק, הוא שכלל את הקעקוע שלי ועשה אותו בצורה מאיימת יותר ממה שהיה.