פרק 5

870 129 163
                                    

ריידר-

אני נמצא בתא שירותים, מחכה שתיגמר ההפסקה. אני קיבלתי את המסר של הקוטפים, לא רק אני קיבלתי אותו אלא גם קיל, הוא חטף ממני את הדף ואחרי שקרא את מה שהיה כתוב הוא קרע אותו לגזרים. לא הבנתי את התגובה המוזרה שלו אבל הוא מפחיד ומלחיץ אותי, הוא לא נראה מתאים לתיכון בשום צורה.

משהו בו שונה, האנרגיות המצמררות שהוא משדר והקול האפל שגורם לשערות שלי לסמור מפחד. כשהוא פנה אליי בכיתה בשביל דבר קטן, כמו עט, הרגשתי כאילו אני במשפט והוא אומר את גזר הדין. לא יכולתי שלא לפחד, הוא מרתיע ביופי החיצוני שלו.

לא ראיתי גבר כזה בחיים, התלבושת שלו חורגת מהכללים של התיכון, זו לא תלבושת אחידה כמו שיש לכולם אלא חולצה שחורה שצמודה לגופו השרירי והולמת את הגוף שלו. שלא אדבר על זה שאין לו שרוולים ונחשפתי לשרירי הזרוע הגדולים שלו.

הנחש קעקוע שיש לו על הזרוע מרתיע, אני לא יודע למה בדיוק אבל זה לא מבשר שורות טובות. כשהוא התמתח מולי וראיתי את השריר שלו משהו גרם לי לפחד, לא ראיתי גבר שרירי ככה בחיים, במיוחד לא גבר צעיר.

אוליבר הוא קצת שרירי אבל רזה, מה שבדיוק הטעם שלי מבחינה חיצונית אבל זה לא שינה לי, האופי שלו היה מה שהקסים אותי. איך שהוא התעניין בי, גילה הבנה כלפי כל מה שאמרתי לו ומדי פעם היה נוהג כלפי בעדינות כפי שאהבתי. כל זה מת ברגע, מאז שהוא הצטרף אליהם.

לפני שאוליבר הצטרף לקוטפים אף אחד מהם לעולם לא הציק לי, זה התחיל בגלל אוליבר. בגלל הגבר שאהבתי. אוליבר טוען עכשיו שהוא סטרייט, שהוא היה בתקופת הכחשה ושאני אשם בכך. הוא התחבר לקוטפים שכל אחד מהם שונא הומואים ואני המטרה שלהם.

אני הפרויקט האישי שלהם.

"אני לא מוצא אותו." הקול של ביל שולף אותי מהמחשבות שלי, אני מיד שם יד על הפה שלי כדי לחסום כל הגה. "הוא בטח מוצץ זין איפשהו, תחפשו בכיתות." אוליבר משיב והלב שלי הולם חזק יותר. הלב הדפוק שלי שעדיין מאמין שיש באוליבר קמצוץ של טוב למרות שהתת מודע שלי יודע שאין בו דבר כזה.

"אני נשבע שאם אני מוצא אותו באחד הכיתות מוצץ זין אני אשחט אותו ישר." דרו אומר ואני פוער את העיניים שלי, אני לא עשיתי דבר כזה בחיים. אני לא מצצתי זין למרות שאוליבר ניסה לשדל אותי בעבר לעשות את זה כמה פעמים, עוד כשהייתי בן ארבע-עשרה.

גיליתי שאני נמשך לזכרים מגיל קטן, שנאתי את זה. זו קללה שאי אפשר להסיר. שמעתי כמה וכמה סיפורים מאנשים שזו בחירה, זו לא.

אחרת למה מישהו היה בוחר להיות שונה ושישנאו אותו עד יום מותו? למה שאני אבחר לחסל את העתיד שלי, ללא אישה, ללא ילדים משלי. גם אם יהיה לי ילד באיזושהי צורה, יתעללו בו, יענו אותו. לעולם לא אאמץ ילד שיעבור עינוי.

אהבה מהומרת לשנאהWhere stories live. Discover now