הארי הרגיש מעט לא בנוח כשהוא נשען על הבחורה שהכיר לפני דקות אחדות, במשך כל הדרך לכיתה. רק כשהמחשבה הזאת עברה במוחו הוא הבין שהוא אפילו לא יודע איך קוראים לה. הוא לא זכר אם היא בכלל ציינה את השם שלה,אז בזמן שהוא ניסה להמשיך להיזכר היא רק צפתה בו. גם לה עברו מחשבות בראש, גם לה היו שאלות בראש,אבל אף אחד מהם לא פוצה את הפה כדי להתחיל בשיחה. אולי הוא רצה בזה יותר ממנה,רק כדי לגלות את השם שלה אבל הוא גילה איפוק עד שהגיעו אל הכיתה. כנראה, הניח שהשם שלה לא יועיל לו כי היא לא חלק מהכתבה שלו או מהמשך שהותו בתיכון, הוא התעלם לחלוטין מהעובדה שהיא איתו בכיתת הכימיה.
כיתת הכימיה נחשפה בפניהם כשהבחורה הייתה הראשונה לפעול והיא הושיטה את ידה אל הדלת הלבנה שהובילה לשיעור שלהם, "בהצלחה" חייכה. הארי סקר את הכיתה עם מבטו, נתקל במבטו של המורה. הארי זכר שג'ינג'ר הזכירה את שמו, אבל זה היה מיותר מאחר והשם שלו התנוסס על שלט קטן שנח על השולחן ובו היה כתוב 'מר אנג'לו', וגם על השולחן היו דפים ועבודות של התלמידים. מבחנות ריקות, בקבוקים שהכילו צבעים שונים של חומרים.
מיד אחריו הארי הריץ את מבטו בין התלמידים, הכיתה הייתה גדולה יותר משציפה. כנראה שבחמש השנים שלא בילה בבית הספר, המקצוע הזה נהיה פופולרי יותר. הוא הרי זוכר שבזמנים אחרים המגמה הזאת כמעט נסגרה כי רק מעטים בחרו בו כמקצוע ראשי, והוא היה אחד מהם למרות שהוא היה מקובל. וברגעים אלו, כשהוא ממשיך לסרוק את הכיתה ואת התלמידים הוא גילה שגם עכשיו יש תלמידים מקובלים שמעוניינים בשיעור. כי לנגד עיניו, בשורה הראשונה ובשולחן האמצעי ישבה שרלוט.
הארי מיד החזיר את מבטו אל הבחורה שעמדה לידו מספר שניות קודם וגילה שהיא הספיקה כבר להתיישב במקומה. היא ישבה בשורה השנייה בצד, כנראה מודעת לאיחור שלה. כנראה חוששת מפני מר אנג'לו. כנראה לא רוצה למשוך תשומת לב. כך או כך, היא השאירה אותו עומד לבד ותוהה בזמן שהוא מנסה לענות על שאלה אחת שצצה במוחו.
"מה היא עושה כאן?" לחש.
"בדיוק אותו הדבר שאתה עושה כאן" ענתה ג'ינג'ר, "היא מביאה לנו חומר לכתבה."
נראה כאילו מר אנג'לו לא היה מודע לכך שהוא קוטע את השיחה הקצרה ביניהם כשהוא קם ממקומו ופנה אל מרסל. "התלמיד החדש" המורה קבע כשנעמד מולו, "מרסל, נכון?" הוא שאל עם גבה מורמת, מוודא שהוא לא טועה. גילו נשק לשלושים, שיערו שחור, עיניו מזוהות כחומות מאחורי זוג המשקפיים העגולות. הארי סבר שהמורה לכימיה בזמנו התחלף במר אנג'לו. הוא קיווה שמר אנג'לו מלמד טוב לפחות עשירית כמו המורה שקדם לו, והייתה לו הרגשה שזה יתממש מאחר והוא נראה מורה קפדן וטוב. למרות העבודה שלו והכתבה,הוא לא מצליח להתנתק מהאהבה שלו לכימיה.
"כן" הארי אמר כשנזכר לענות מבעד למחשבות האינסופיות. הוא הרגיש כאילו הוא מודה בשקר, כאילו הוא נמצא במשפט, כל התלמידים הם העדים, ובכל רגע מר אנג'לו שמשחק את תפקיד השופט עומד לפסוק שהוא אשם, אשם בהתחזות. והחיזיון הזה גרם לו להרגיש חנוק בחולצה המכופתרת הזאת שהוא לא רגיל ללבוש אז הוא הכניס שתי אצבעות אל צווארון חולצתו והרחיק את הבד מגופו במקצת.
YOU ARE READING
Undercover
Fanfictionהארי סטיילס הוא עיתונאי בן עשרים ושלוש שמתבקש לחזור חמש שנים אחורה, לשנה האחרונה שלו בתיכון אבל עם שינוי קל. הוא לא חוזר לתיכון כהארי אלא כמרסל, דמות מזויפת, בדיונית שהומצאה על ידי צוות העיתונאים במסגרת הכתבה שעליו להגיש. הארי או אולי מרסל, צריך ל...
