אנאבל מילאה את מגש האוכל שלה בכף גדושה של פירה ופיזרה ירקות מאודים כתוספת. היא חלפה בצעדים איטיים מול המעברים ועיכבה את התור מאחוריה, אבל היא לא נתנה לחבורות, המאיצות בה להתקדם, להשפיע עליה. היא לא מיהרה לשום מקום והיא רצתה לאכול ארוחה מזינה שתשאיר אותה שביעה עד שתגיע הביתה. הצעדים האיטיים שלה נעצרו כשהיא הגיעה למעבר הקינוחים והיא התלבטה מאחר וזאת בחירה קשה. הרי יש קינוחים בקפיטריה רק פעמיים בשבוע. היא הניחה את אצבעותיה על הזכוכית שהפרידה בינה לבין המבחר שבית הספר הציע, וכשהיא שמעה את החבורות שמאחוריה חוזרים להאיץ בה היא ניתקה את המגע עם הזכוכית והסתובבה אליהם במהירות כדי להשתיק אותם אבל נתקלה בגופו של מרסל שהתגלה קרוב אליה.
"אוי אלוהים" היא הניחה את ידה מעל החזה שלה ועצמה את עיניה.
"כמה זמן עבר מאז ששמעת את הביטוי הזה, הארולד?" השאלה של ג'ינג'ר הובילה לחיוך מאופק מצידו של הארי.
"מרסל" אנאבל פקחה את עיניה, "אתה עוקב אחריי?"
הארי משך בכתפיו, "אני מודרך על ידך" הוא הציג את המציאות באור שונה וחיובי ככל שרק אפשר.
"למעבר הקינוחים?" היא שאלה ואז נזכרה להסתובב חזרה אל הזכוכית ולהחזיר את אצבעותיה למקומן. הארי התקרב כמה צעדים כך שיכול היה להשקיף מבעד לכתפה ולחקור את ההתלבטות שלה מקרוב. הוא, למעשה, נצמד אליה כדי להסתכל על הקינוחים יחד איתה.
"זה המעבר האהוב עליי" הארי החליט החלטה שהייתה אולי נחפזת אבל נכונה.
"המעבר הזה לא היה קיים כשלמדת בבית הספר הזה, נכון?" ג'ינג'ר שאלה למרות שידעה שהוא לא יכול לענות לה. אבל היא לא הייתה צריכה את התשובה שלו מאחר ואבא שלה ניהל את בית הספר והיא הייתה יכולה לקבל ציון מצטיין אם היה מבחן על ההיסטוריה של בית הספר הזה.
"אם זה המעבר האהוב עלייך אז איפה המגש שלך?" אנאבל שאלה בזמן שהיא משקיפה על הזכוכית.
"אני לא אוכל את האוכל של הקפיטריה" הודה למרות שהפיתוי המוצג לפניו עלול לגרום לו לחזור בהודאה שלו.
"אתה אוכל את הקינוחים של הקפיטריה?" היא הציצה מבעד לכתף שלה כדי לקבל גישה נוחה יותר להביט בו. היא שמעה אותו מכחכח בגרונו כשהוא הביט בה חזרה, ונזכרה שקרבה מסוכנת גורמת למרסל להירתע ולהילחץ. רק מתוך שעשוע, היא החליטה להישאר קרובה כמו שהייתה.
"לא" הארי גמגם וגירד בעורפו.
"אתה חייב לנסות" היא חייכה, "מרסל אתה חייב."
הארי העביר את מבטו על כל הקינוחים והתמקד יותר בטעמים, בסוגים ובסגנונות. זה היה המעבר המגרה ביותר בקפיטריה ואולי הטעים ביותר, וכל הטיעונים האלה יחד עם הטיעונים של אנאבל הובילו אותו להחלטה. הוא הנהן ואנאבל הנהנה יחד איתו, מרוצה מההחלטה שלו.
YOU ARE READING
Undercover
Fanfictionהארי סטיילס הוא עיתונאי בן עשרים ושלוש שמתבקש לחזור חמש שנים אחורה, לשנה האחרונה שלו בתיכון אבל עם שינוי קל. הוא לא חוזר לתיכון כהארי אלא כמרסל, דמות מזויפת, בדיונית שהומצאה על ידי צוות העיתונאים במסגרת הכתבה שעליו להגיש. הארי או אולי מרסל, צריך ל...
