לפני שהלך לישון, הארי הוריד את כל המכשירים הטכנולוגיים, שטף את כל הג'ל ששרץ על שיערו והחליף לבגדים ביתיים. במהלך הלילה תלתליו חזרו לקדמותם ובכדי לטפל בנושא הזה, הארי כיוון שעון מעורר לשעה מוקדמת ותכנן לוח זמנים שיספק לו מספיק זמן בשביל לחזור להיות מרסל במשמרת מלאה.
כשהשעון נשמע בבוקר הארי הניח את ידו על השולחן ובעיניים עצומות ניסה לאתר את הנייד המצלצל, אבל ידו הצליחה לאתר במקום זאת את המשקפיים שלו.
טכנית, של מרסל.
הוא פקח את עיניו והרכיב את המשקפיים. הקומה הייתה ריקה ודוממת כמו בכל בוקר, אבל לא כל הקומות היו כמותה. בקומה העליונה אנאבל ישנה והיא בקרוב מאוד תתעורר משנתה. הארי צריך להיות מוכן לפני שהיא תתעורר, ולכן הוא רומם את גופו בתנועה חדה וקם מהספה.
"אני חייב ספה חדשה" הארי לחש כשהניח את ידו על גבו התחתון, "כזו שאפשר לישון עליה."
הוא חיכה לתגובה מתחכמת של ג'ינג'ר, הוא אפילו נעצר במקומו בשביל להתרכז בהערה שלה אבל אז נזכר שהאוזנייה בכלל לא עליו. לא ייאמן שהוא הצליח להתרגל אליה.
זה גם לא ייאמן שיש לו מעט זמן חופשי על הבוקר עם אנאבל מבלי שג'ינג'ר תתערב, תעיר ותביע דעה. אבל מאוחר יותר באותו היום, הוא צריך לפגוש אותה ולדבר איתה.
לעזאזל עם ההתחייבות לעבודה.
הארי נאנח כשהוריד את מבטו אל החולצה. הוא כנראה ישן איתה כל יום במשך השבוע האחרון באופן רציף, כי החולצה הזאת הזדקקה לסבון ולמרכך כביסה כמעט באופן נואש.
"התעוררתי בגלל השעון המעורר או בגלל הריח המזוין?" הוא מלמל לעצמו כשמשך את בד החולצה והצמיד אותה אל אפו בכדי להריח אותה. "לעזאזל הארולד, אתה מתחיל לדבר כמו ג'ינג'ר. האם היא עד כדי כך חסרה לך? מה תעשה כשתיגמר הכתבה בקרוב?" הוא נאנח שוב ועצם את עיניו, "קראת לעצמך הארולד? היא חסרה לך ללא ספק" הארי הניד את ראשו לצדדים, "רגע. קראת לעצמך? דיברת אל עצמך?" הארי כיווץ את גבותיו, "עדיין עושה את זה" הוא גלגל את עיניו.
"עדיין עושה את מה?" אנאבל שאלה לפני שנקטעה על ידי פיהוק קצר, ולאחר מכן המשיכה לרדת במדרגות.
"הייתי בשיחה" הארי מלמל במהירות והרים מעלה את ידו כדי להציג את הנייד שלו. הוא ממש קיווה שזה מספיק אמין בשביל להמשיך, "דיברתי עם ההורים שלי", הוא משך בכתפיו,"שאלות שגרתיות" הוסיף לבסוף.
"מרסל מה אתה-"
"אני יוצא החוצה כדי לאסוף את העיתון" הוא חייך וגירד בעורפו לפני שעשה את הדרך אל שביל הבית שלו והתיישב על המדרגה. "התלתלים שלי" הוא העביר את ידו בשיערו, "הבגדים שלי" הביט שוב בחולצתו, "אתה לא מרסל" הוא הזכיר לעצמו לפני שפספס זאת. "מזל שהמשקפיים עליי אבל זה לא מספיק בשביל שהיא תאמין לזה. אני צריך יותר מזה" קבע בחיוך ונעמד חזרה במקומו. החיוך לאט ירד משפתיו, "עדיין עושה את זה" הוא נאנח לפני שהספיק לחזור פנימה.
YOU ARE READING
Undercover
Fanfictionהארי סטיילס הוא עיתונאי בן עשרים ושלוש שמתבקש לחזור חמש שנים אחורה, לשנה האחרונה שלו בתיכון אבל עם שינוי קל. הוא לא חוזר לתיכון כהארי אלא כמרסל, דמות מזויפת, בדיונית שהומצאה על ידי צוות העיתונאים במסגרת הכתבה שעליו להגיש. הארי או אולי מרסל, צריך ל...
