נשימותיו של הארי נעשו עמוקות וכבודות, פעולת הנשימה היומיומית הפכה להיות עבורו מורכבת ביותר, במצבו הרגיש הנוכחי. לא משנה כמה נאומים היה משנן לקראת השינה, הוא לא יכול היה באמת להתכונן למצב הזה שבו הוא עומד מולה, בדמותו האמיתית, ותוהה האם אנאבל תקבל אותו כך? הוא ידע שהוא יצטרך לספק לה לא מעט הסברים, והוא בהחלט פצה את הפה בשביל לפחות להתחיל לנסות, אבל המילים לא נאמרו. כל אותם הנאומים הפכו להיות חסרי תועלת ולא שימושיים כלל.
"מה זה?" אנאבל גמגמה כשהרימה את העיתון ונפנפה בו לנגד עיניו, "אני לא מבינה."
לא היה ברור האם היא מדברת על העיתון או על הדמות שניצבת לפניה, היא מעולם לא זכתה לראות כך את מרסל. אולי רק באותו הלילה שהיא העבירה בביתו, למשך כמה דקות קצרות בבוקר. אבל זה לא הקל על ההלם שלה. הוא עמד מולה, לבוש בבגדים שמחמיאים לגופו, כשתלתליו נחים על מצחו בדיוק, ועיניו חופשיות מזוג המשקפיים.
"אני יודע שאת מבולבלת" הוא גמע רוק באיטיות לפני שיכול היה להמשיך, "אבל אני כאן כדי לענות על כל שאלה שתהיה לך" איכשהו, זה לא שיפר את המצב.
אנאבל העבירה את לשונה על שפתיה במהירות והנהנה, "אז תענה לי על השאלה ששאלתי. מה זה לעזאזל?" הרימה שוב את העיתון.
"זאת כתבה" הארי כחכח בגרונו ואמר את המשך המשפט כמעט בלחש, "אני עיתונאי."
"מה?" היא הרימה את גבתה בפליאה.
"אני עיתונאי" הוא הגביר מעט את קולו.
אנאבל כיווצה את גבותיה, הורידה את מבטה אל העיתון והחלה לקרוא ברפרוף את מקורותיו עד שנתקלה בשם מוכר. היא הביטה בשמו של הארי סטיילס כתוב שחור על גבי לבן, וכיסתה את פיה עם ידה הרועדת.
"אנאבל-"
"מי אתה?" אנאבל נחרדה לשמוע אותו קורא בשמה, לאחר שגילתה שהיא לא ידעה עליו פרט בסיסי שכזה.
הארי עמד לענות לה, והוא היה מספיק לעשות את זה אם קרטר לא היה הודף אותו בדרכו אל אנאבל. הארי הרגיש את הגוף שפגש בו מאחורה, ולאחר מכן צפה בגבו עד שהגיע אל אנאבל והסתובב עם פניו אל הארי. "מתחזה" קרטר ענה על שאלתה של אנאבל.
"לא" הארי כיווץ את גבותיו, "את יודעת מי אני."
קרטר גיחך לחצי שנייה, "אפילו אתה לא מכיר את עצמך באמת". הארי תהה האם קרטר ידע עד כמה המילים שלו היו משמעותיות עבורו, הוא התנגד להן נחרצות. הוא לא הסכים לכך שקרטר ייקח ממנו את כל ההישגים שצבר במסגרת הכתבה. הכתבה הזאת לימדה אותו מי הוא צריך להיות, וגם לאנאבל היה חלק בזה.
"תרחיק את האף שלך מהעניינים שלי קרטר" הארי חשק את שיניו,"לפני שיהיה מאוחר מידי" הוא הזהיר.
"אלוהים" אנאבל מלמלה כשהאזהרה של הארי חלחלה למוחה, "זה היית אתה" היא נזכרה בחבורותיו של דילן, ובמילותיו של קורי שהתעקש על כך שמרסל היה זה שהבריח אותו מהדירה, והוא גם לא החסיר את הפרט שכלל את העובדה שמרסל היכה אותו.
YOU ARE READING
Undercover
Fanfictionהארי סטיילס הוא עיתונאי בן עשרים ושלוש שמתבקש לחזור חמש שנים אחורה, לשנה האחרונה שלו בתיכון אבל עם שינוי קל. הוא לא חוזר לתיכון כהארי אלא כמרסל, דמות מזויפת, בדיונית שהומצאה על ידי צוות העיתונאים במסגרת הכתבה שעליו להגיש. הארי או אולי מרסל, צריך ל...
