דילן וקרטר המשיכו לנהל את הויכוח שלהם בחדר המנהל, ג'רמי שווימר, לאחר שמר אנג'לו איתר את הגורם להמולה שיצר קהל התלמידים שסבב אותם ועודד אותם לעלות שלב. אנאבל ייחלה שהייתה יכולה להישאר מחוץ לחדר המנהל ולחכות לקרטר שיצא ויספר לה על האירועים שהתנהלו בתוך החדר ויגלה לה את העונש שהוטל עליו. היא לא הייתה יכולה לבטל את העונש שלו אבל בהחלט הייתה יכולה להקל עליו. אולי שקית מאפים הייתה יכולה לעשות עבודה טובה.
שקית מאפים, וכמובן מכתב תודה.
עימות שכולל את דילן הוא עימות בעל תוצאה ידועה מראש. להתעמת איתו, זה כמו לנהוג בשכרות ולקוות להגיע ליעד בשלום. זה כמו להחדיר סכין לגוף ולקוות לא לדמם. כמו להתחיל מלחמה עם מעצמה גדולה וחזקה ולקוות שהיא פשוט תיכנע. הסיכויים הם אפסיים והתוצאה מובנת מאליה.
מה שלא היה מובן מאליו, הוא קרטר, למרות שהוא הגן על החברה הכי טובה שלו.
כשהוא עמד מול דילן, התלמידים שסבבו אותם ידעו מהם ההשלכות הברורות, אבל רק קרטר דמיין בראשו השלכות שונות לגמרי. מבחינתו, שמירה של הבטיחות והכבוד של אנאבל הם התוצאה היחידה.
הוא הבטיח לה בטיחות וכבוד וכל מה שיש לה להציע בחזרה הם שקית מאפים ומכתב תודה. אולי אם היא תוסיף חיבוק אז הם ישתוו.
אבל היא תצטרך לדחות כל חלק קטן שתכננה מכיוון שבמקום לחכות לו מחוץ לחדר המנהל, היא הייתה צריכה ללוות את מרסל הפצוע והכאוב לביתו ולטפל בו. הם חייבים לטפל בדימום הקל שהבליט את איזור המכה ושינה את צבעו מאדום לסגול.
היא הציעה לקחת אותו לחדר האחות שהיה צמוד לחדר המנהל אבל מרסל סירב.
יכול להיות שברגע של פאניקה הוא שכח את ההבטחה של ג'ינג'ר, שכל צוות העובדים של ריבר וואלי הוחלף, והתחיל לכרסם בו הפחד שהאחות של בית הספר תזהה אותו בדיוק כמו שהצליחה הספרנית.
כך או כך, אנאבל לא התכוונה לכפות עליו להיכנס לחדר האחות אם לא רצה. היא כבר התרגלה להתנגדותו הקשורה לקפיטריה, אז כל שנותר היה להוציא גם את חדר האחות מחוץ לתחומו של מרסל. מעניין אילו עוד חדרים בבית הספר מרסל נמנע מהם, חוץ מהספרייה כמובן.
אבל כרגע עניין אותה דבר שונה לחלוטין שהחליף גם את המחשבות הקודמות על קרטר. "מרסל אתה בסדר?" היא שאלה.
"לא" הוא הניח את ידו בזהירות על הסימן הסגול מתחת לעין הימנית, "בגלל זה אנחנו בדרך לבית שלי" הוא הזכיר לה.
היא הנהנה בהבנה. "אנחנו תכף מגיעים" הודיעה לו בעזרת חיוך צדדי וזמני.
"תודה" הוא אמר. הוא לא זכה לתגובה חזרה, לא מילולית ולא פיזית, אז הוא המשיך, "על הנסיעה הביתה. על העזרה. על הטיפול."
YOU ARE READING
Undercover
Fanfictionהארי סטיילס הוא עיתונאי בן עשרים ושלוש שמתבקש לחזור חמש שנים אחורה, לשנה האחרונה שלו בתיכון אבל עם שינוי קל. הוא לא חוזר לתיכון כהארי אלא כמרסל, דמות מזויפת, בדיונית שהומצאה על ידי צוות העיתונאים במסגרת הכתבה שעליו להגיש. הארי או אולי מרסל, צריך ל...
