mistake

פרק 2

-פרק 2 'את תסתדרי'
"שלום חיילים" הוא אמר .
הוא נראה מדהים . חשבתי לעצמי, שיערו היה שחור , ועינייו הכחולות בלטו .
"אתם הולכים לאכול ואחר כך אני רוצה אותכם באולם, יש לכם הרצאה" אן אמרה .
כולם הלכו ואני הלכתי אחריהן, תפסתי איזה חיילת שנראה כאילו היא מהופנטת מטום כמוני.
"הוא חמוד נכון ?" שאלתי אותה .
"חמוד, רק חבל שהוא המפקד שלנו" היא אמרה והושיטה את ידה:
"אני ולנטיין"
"אמה" אמרתי ולחצתי אותה , חייכתי אליה והיא אליי .
"אז למה את פה אמה ? זה לא נראה כאילו מישהי כמוך מתאימה לכאן ..." היא אמרה והסתכלתי עליה .
"לא שזה דבר רע, פשוט.." היא מיהרה לתקן את מה שהיא אמרה אבל קטעתי אותה:
"זה בסדר, אני יודעת . אני באמת לא רוצה להיות כאן" אמרתי .
"ולמה את כאן ?" שאלתי אותה .
"בגלל אבא שלי" היא אמרה .
"מה קרה ?" שאלתי .
"אבא שלי הוא איש מאוד חשוב בצבא, והוא רוצה שאני אלך בדרך שלו" היא אמרה .
"ואת רוצה ?" שאלתי אותה .
"לא, אני בכלל רציתי ללמוד רפואה . אבל אין עם מי לדבר, הוא כל כך נחוש במטרה שלו שאני אהיה כמוהו ..." היא אמרה .
"אז למה את לא אומרת לו ?" שאלתי .
"כי הוא יתאכזב, אני רוצה שיתגאה בי" היא אמרה.
"טוב בואי לחדר אוכל" היא אמרה והלכנו.
"איכס מה זה הדבר הזה ?" שאלתי שהסתכלתי על החדר אוכל, המון שולחנות קטנים ודוכנים עם קצת אוכל מגעיל, לא האוכל שאני רגילה אליו .
"את כבר תתרגלי" היא אמרה ולקחה צלחת , והתחילה לעמיס עליה המון מאכלים . אני לקחתי צלחת ושמתי עליו רק סלט, כי אין פה ממש מה לאכול .
"זה כל מה שאת אוכלת ?" היא שאלה והתיישבה באחד מהשולחנות .
"השולחן הזה מלוכלך" אמרתי והסתכלתי על פיסת אוכל שהייתה שם .
"הנה תשבי במקומי, פה נקי" היא אמרה והזיזה את הצלחת שלה . רציתי להתיישב על הכיסא שלה אבל ראיתי שגם על הכיסא יש כתמים, אז החלפתי גם את הכיסא, והיא רק הסתכלה עלי בשעשוע .
"מה ?" שאלתי והתחלתי לאכול את הסלט שלי, שהוא בכלל לא היה טעים .
"את לא תוכלי להמשיך כך" היא אמרה .
"להמשיך איך ?" שאלתי .
"את לא תשרדי את היום אם תאכלי רק חסה" היא אמרה וחייכתי .
אחרי האוכל הלכנו להרצאות המשעממות שבכלל לא הקשבתי להן, למה אני צריכה להקשיב להרצאות האלה אם אני בכלל לא הולכת להשאר פה ? את כל זמן ההרצאות העברתי בחשיבה איך אני יוצאת מפה, בזה שלא דיברתי עם אבא שלי מאתמול, איך אני שורדת רק מרבע שעה מקלחת , איך אני מתכוונת להשאר עם המדים המזעזעים האלה , איך אני הולכת להשאר בנעלי ספורט מסריחות בלי עקבים, וכמובן שגם בבהייה במפקד החתיך .
דבר אחד הבנתי מההרצאה הזאת- ולנטיין צודקת, אני לא מתאימה לכאן . ואני לא חושבת שזה דבר רע .

"נו איך הייתה ההרצאה ?" ולנטיין שאלה אותי.
"לא ממש הקשבתי" אמרתי והיא גלגלה עיניים .
"זה לא שזה כל כך מעניין אותך" אמרתי והיא הנהנה .
"יש עכשיו אימון את באה ?" היא שאלה והנהנתי , מה הכוונה באימון ?
הלכתי אחריה עד שהגענו לשטח פתוח מלא חול . יופי, זה מה שחסר לי . עכשיו יהיה לי המון חול בשיער ויש לי רק רבע שעה להתקלח .
"שלום חיילים" אן אמרה בקול טיפה יותר רך, וחייכה לטום .
"היום אנחנו נלמד אותכם איך לירות ברובה" טום אמר והתעלם מהחיוך שלה, גיחכתי לנוכח המחזה המצחיק .
רגע, יורים ברובה ?!
לא חשבתי שאני ישאר פה עד התקופה הזאת. את כל הריצות והאוכל והבגדים לא האמנתי שאני אסבול, אבל זה הגבול . לירות ברובה ? איזה בת יורה ברובה ? אני לא יודעת לירות ברובה, בטח שלא עם המדים המעצבנים האלה שגורמים לי להרגיש מכוערת כל פעם שטום עובר !
"אוקיי אז אנחנו נתחלק לשתי קבוצות, אחת עם טום ואחת איתי .
"הלוואי שנהיה עם טום הלוואי שנהיה עם טום" לחשתי בקשט לוולנטיין והיא צחקה .
"אני אקריא את מי שאיתי עכשיו" אן אמרה
"אשלי" היא קראה וילדה מנומשת נמוכה עם קוקו ג׳ינגי התייצבה לידה
"קים" היא אמרה וילדה בעלת שיער חום חלק שמשוך בקוקו מסודר התייצבה לידה גם , היא הייתה כל כך גבוהה, נראתה כאילו היא לובשת עקבים בגובה של בניין, אבל היא הייתה רק עם נעלי ספורט . אני 1.71, והיא נראתה ענקית לעומתי .
"אנה" היא אמרה בקול רך, לא מתאים לאן. אנה נעמדה לידה , היא נמוכה עם עיניים חומות ושיער חום .
"בריטני" היא אמרה ונעמגה לידה עוד ילדה, דיי דומה לאנה רק יותר גבוהה.
"ואחרונה , אמה" היא אמרה וולנטיין נתנה לי חיוך , נעמדתי לידה העצבים . הקבוצה של טום הלכה עם טום ואנחנו נשארנו עם אן, או בשם החדש שאני קוראת לה שזה 'פרצוף תחת'.
היא עברה וחילקה לכולנו רובים, זה היה כל כך כבד בקושי הצלחתי להחזיק את זה.
"הכל בסדר ג׳ונס ?" היא שאלה והנהנתי, מנסה להסתדר עם הרובה . אני לא מצליחה להרים אותו אז הם רוצים שאני גם ירה עם הדבר הזה ?
"אוקי" פרצוף תחת ניצבה מולינו, היא לקחה גם רובה לעצמה והסבירה לנו איפה לשים כל אצבע ואיך לירות .
"אני רוצה שכל אחת בתורה תירה במטרה" היא אמרה ועברה אחת אחת, עד שהגיעה אליי.
"נו ג׳ונס , למה את מחכה ?" היא שאלה.
"אני .. אני לא רוצה לירות" אמרתי. 
"אה מה את אומרת ? למה ג׳ונס לא רוצה לירות ?' היא שאלה .
"כי אני מפחדת" אמרתי.
"אה כן ? ג׳ונס באה לצבא וחשבה שלא יתנו לה לירות ברובה ?! נו קדימה ג׳ונס מה יש לך, בלי התחכמויות תירי עכשיו !" היא צעקה .
"אבל אני לא רוצה !" אמרתי לפרצוף תחת .
"אה את לא רוצה ? איפה את חושבת שאת נמצאת ?! במלון 5 כוכבים ? את בצבא ג׳ונס, תתעוררי !" היא צעקה עליי והחזקתי את הרובה, ידיי התחילו להזיע . היד שלי לחצה על ההדק והכדור נפלט נבהלתי ממהדף ונפלתי אחורה .
"לא היה כל כך קשה, נכון ?' פרצוף תחת שאלה וחייכה לעצמה חיוך מרוצה.

האימונים נמשכו והיו ממש זוועה בשבילי, לבסוף בערב גמרנו, ואחרי רבע שעה מקלחת, הלכתי לחדר אוכל יחד עם ולנטיין.
"נו ? לא סיפרת לי איך היה לך" היא אמרה
"פרצוף תחת הייתה ממש מעצבנת, ולך ? לא נראה ל שהיה כל כך נורא עם טום" אמרתי.
"כן הוא מדהים, וכל הבנות חושבות כמוני" היא אמרה וצחקתי, העמסתי קצת יותר אוכל על הצלחת שלי למרות שהאוכל נראה רע, כי אני חייבת לאכול אם אני רוצה שיחה לי פה כוח , ואת הקלוריות של מה שאני אוכלת אני מורידה בריצות.
התיישבנו והתחלנו לאכול, אחרי שגמרנו פינינו את צלחותינו וחזרנו לחדר . ממתי מפנים צלחות בעצמינו ? אין פה עוזרים שיבואו ויפנו אותם ? חשבתי .
חייכתי אל ולנטיין ויצאתי החוצה לטלפון הציבורי .
"אבא ?" שאלתי , אחרי שחייגתי את המספר שלו .
"נסיכה שלי מה שלומך ? לא שמענו ממך כל היום !" הוא אמר
"אבא ממש קשה פה, תוציא אותי מכאן בבקשה אני לא יכולה להיות פה עוד שנייה" אמרתי
"הם מכריחים אותי לירות ברובה , ו ..." אמרתי אך השיחה נותקה .
"אבא ?" שאלתי אל תוך הטלפון והרגשתי מישהו לידי, ראיתי יד מונחת על הטלפון .
"טום ?" שאלתי
"מה קרה , חיילת ? מכריחים אותך לירות ?" הוא שאל
"מה אתה מקשיב בכלל לשיחה שלי, זו שיחה שלי עם אבא שלי ואני יכולה להגיד מה שאני רוצה" אמרתי, מצטערת 'מר חתיך' אבל זה שאתה 'מר חתיך' ממש לא נותן לך את הזכות לנתק לי את הטלפון בזמן שאני מדברת עם אבא  רציתי ללכת אבל הוא תפס בידי.
"תתני לזה הזדמנות, את תראי שזה לא כל כך נורא כמו שאת חושבת" הוא אמר והלך .

היי
טוב אז העלתי עוד פרק, מקווה שתאהבו :) המטרה לפרק הבא היא:
-9 דירוגים
-2 תגובות
-25 צפיות