mistake

פרק 20

פרק 20- לסיים תקופה
נקודת מבט אמה:
קמתי בבוקר מוקדם, הסתכלתי על המיטה של וולנטיין שהייתה עדיין ריקה .
רציתי לדבר גם איתה וגם עם אדוארד בסוף, לפתור את כל הבעיות שלי ולהרגיש משוחררת מהן .
אבל לא עשיתי אף אחת מהן בסוף. וולנטיין לא הייתה פה ולא היה לי את האומץ ללכת לדבר עם אדוארד.
וולנטיין נכנסה לחדר, כשהיא לבושה כבר במדים ומוכנה , אך מתחת לעיניה היו סקיי שינה גדולים .
"אני צריכה לדבר איתך" קפצתי מהמיטה ואמרתי לנוונטיין .
"גם אני" היא אמרה וחייכה חיוך ביישני.
"נחכה שכולם יצאו מפה ואז נדבר ?" שאלתי.
"אבל את תאחרי" וולנטיין אמרה .
"לא אני לא" חייכתי אליה והערתי את כולן, משכתי להן שמיכות והזזתי את הכרית ולחלק אם היה צריך גם נתתי מכות .
כמה מהן קיללו אותי והלכו, וכמה הלכו במבט מעוצבן .
וולנטיין חייכה .
"אני אוכל לעשות משהו עם השקיי שינה האלה, אני אוכל לטשטש אותם עם איפור וזה יראה יותר טוב" אמרתי וחייכתי, ניסיתי להראות נחמדה ולהתחיל את השיחה הזאת כדי שהיא לא תקשה עליי ותבין לבד שאני רוצה להיות חברה שלה, ואפילו לתכנן ביחד תוכנית על 'איך היא תכבוש את ליבו של אדוארד'
"אמה, אני חייבת להגיד לך משהו, זה ממש חשוב" היא אמרה .
"מה ?" שאלתי והתחלתי לפחד קצת, היא לא הייתה פה אתנול בלילה והיא נראתה ממש לחוצה.
"אתמול הייתי במשמרת לילה ו..." היא אמרה והפסיקה, סימנתי לה עם הראש שתמשיך.
"ראיתי את אדוארד ופרצוף תחת " היא אמרה .
"מה קרה לו ? היא כעסה עליו בגללי ?" שאלתי .
"לא לא במובן הזה, ראיתי אותם, יותר נכון שמעתי אותם בחדר של פרצוף תחת, שוכבים" היא אמרה .
"מה ?" שאלתי .
"את בטוחה ששמעת טוב ? את בטוחה שזה היה אדוארד ? אולי לא זיהית את הקולות נכון?" שאלתי .
"אני בטוחה, ו..זה לא הכל" היא אמרה והמשיכה .
"שמעתי גם את אדוארד ופרצוף תחת מדברים על זה שכל הזמן הזה הוא העביר לה מידע עלייך והוא משתף איתה פעולה, בכל המחקר הזה שהם עשו עלייך" היא אמרה ואני הייתי בהלם .
הייתי בהלם שכך היא באה וממציאה לי שקר כזה כדי שאני אעזוב את אדוארד . ואני עוד רציתי לתת לה אותו על מגש של כסף . חשבתי שהיא טובה, שהיא נחמדה , אבל זה הכל סתם מסכה . מבפנים היא לא כזאת ו היא תחמנית. אני לא מטומטמת ואני יודעת שאין מצב שאדוארד יעשה כזה דבר, הוא אוהב אותי ואנחנו מכירים המון שנים, אני הרבה יותר יפה מפרצוף תחת והוא גם חושב כך, אז אני לא רואה שום סיבה שהוא יעשה כזה דבר .
"אמה, תגידי משהו ..." וולנטיין אמרה .
"מה אני יכולה להגיד ?" שתקתי . יש לי המון מה להגיד .
"אני לא יודעת, תגידי איך את מרגישה , אני,רוצה לעזור לך ..." היא אמרה . כלבה . היא עוד ממשיכה לשחק את עצמה טובה, לא מבינה שעליתי עליה .
"את רוצה שאני אגיד מה אני חושבת ?" שאלתי והיא הנהנה .
"טוב אז אני חושבת שאני לא הכרתי אותך מספיק טוב" אמרתי .
"מה ? מה זה קשור לאדוארד ?" היא שאלה .
"אני לא הכרתי אותך מספיק טוב, חשבתי שאת הילדה הטובה, הנחמדה, שאוהבת לעזור לכולם וטוב ... מסתבר שאת בדיוק ההפך. את רעה, את ערמומית ואת תחמנית, את מתמרנת את הכל לעצמך ולא חושבת על אחרים, אצלך המטרה תמיד מקדשת את האמצעים גם אם זה אומר לרמוס אחרים בדרך. אבל בתוכנית הזאת נכשלת . מה חשבת, שאני אאמין שאדוארד עושה כזה דבר ? ועוד לטובת פרצוף תחת ? אני מכירה אותו המון שנים, אז זה בכלל לא הגיוני.
"את חושבת שאני עושה את כל זה כדי שתפרדי מאדוארד ושהוא יהיה איתי ?" היא שאלה .
"כן" אמרתי .
"אין לי מה להגיד לך . פשוט אץאין לי מה להגיד לך על זה" היא אמרה .
"ברור שלא יהיה לך, כי את יודעת שאני צודקת" אמרתי והיא פרצה בבכי. המשחקים האלה לא יעבדו עליי עוד פעם .
"אל תגידי שלא הזהרתי אותך אחר כך" היא אמרה ויצאה מהחדר בריצה .
"אל תדאגי, אני באמת לא אגיד כי אני לא אצטרך להגיד את זה בכלל" .
אחריי כמה דקות מישהו פתח את הדלת .
"מה יש לוולנטיין שהיא לא מפסיקה לבכות ?" טום שאל אותי, מה הוא מתערב בכלל ?
"מה יש לך ?" שאלתי. 'אין כזה דבר אנחנו' בא לדבר איתי ?
"אני רוצה להבין למה וולנטיין יצאה מכאן בוכה" הוא שאל .
"גם אתה נפלת למשחקים שלה" אמרתי .
"אני לא מבין מה יש לך, למה את חושבת שכל,העולם נגדרך ?" הוא שאל .
"אני לא יודעת, אולי בגלל שהמהרגע שהגעתי לפה כולם נגדי ?
"אם לא היית חושבת כך , היית רואה שזה לא נכון" הוא אמר .
"אה כן ? כי פרצוף תחת, הקללות עליי שאני שומעת פה כל בוקר, המזימות של וולנטיין, אותה, זה כל מי שיש פה . וכל האנשים פה נגדי . טוב כולם, חוץ מאדוארד ." אמרתי .
"את חושבת שזה שאני לא רוצה להיות איתך אומר שאני נגדך ?" הוא שאל ולא עניתי . כשהוא מציג את זה כך אולי זה באמת נשמע קצת אחרת, אבל זה רק טום שלא אכפת לו מאף אחד . הוא לא נגדי, פשוט לא אכפת לו לפגוע בי .
"את חייבת להפסיק עם הצורך חשיבה הזאת" הוא אמר והוסיף:
"את צריכה להבין שלא כולם פה נגדרך . כי כשאת חושבת כך את לא רק פוגעת בעצמך, את פוגעת גם בסובבים שלך ויוצרת פה בכללי אווירה רעה ." הוא אמר .
"אני מחכה לך באימון, תחשבי על זה" הוא אמר ויצא .
----------------------------------------------------------
הגעתי לאימון והתחלתי לעשות ריצה מהירה של 10 קילומטר . חשבתי על מה שטום אמר לי . חשבתי על זה טוב .
ואני הולכת לבקש מאבא שלי להוציא אותי מפה . הייתי פה המון זמן, אני לא רוצה להשאר פה יותר לא אכפת לי מכלום .
הסיבה היחידה שנשארתי פה היא בגלל הרגשות שלי לטום, ועכשיו כשהוא הבהיר לי שאין כלום בינינו אין לי מה לעשות פה יותר.
אדוארד יסלח לי, אבל אני לא יכולה להשאר פה יותר. אני מתגעגעת להורים שלי, לבית שלי, למקלחת שלי ולחיים הקודמים הנורמליים שהיו לי .
-------------------------------------------------------
שיחקתי עם המזלג בסלט ובאוכל שלי . הראש שלי היה מוצף במחשבות, על איך נתתי לעצמי להתעסק כל כך ביום ששמעתי מהחיים הקודמים שהיו לי .
"למה את לא אוכלת ?" אדוארד שאל אותי .
"סתם לא רעבה" אמרתי וקמתי מהשולחן .
"לאן את הולכת ?" הוא שאל.
"להתקשר לאבא שלי" אמרתי וקמי מהשולחן ברעש , שמתי את המגש חזרה ויצאתי החוצה . הכנסתי את הכרטיס אל הטלפון וחייגתי . יש לי חמש דקות והן מתבזבזות, נו אבא תענה ...
"השיחה מועברת לתא הקולי .."
"אוף, אתה לא עונה לי דווקא שאני צריכה אותך ! לא דיברנו כמה ימים כבר, ולא דאגת תשלומי או כלום ! חשבתי.
"אבא , אני חושבת שכבר הפסקת לנסות , אבל תוציא אותי מכאן, עכשיו אני צריכה את זה יותר מתמיד, אתה לא מבין כמה אני צריכה לחזור לבית שלי" אמרתי וניתקתי, וראיתי את אדוארד לידי .
"אז זה מה שאת רוצה אה ?" שמעתי קול אומר לי , הסתובבתי וראיתי את אדוארד.
"לחזור הביתה. בגלל זה את כל כך מרוחקת." הוא אמר .
"אני מצטערת אדוארד, אני יודעת שאתה פה בשבילי אבל .. אני חייבת לחזור הביתה"
"אני מבין אותך , אבל אני לא חושב שההחלטה שלך נכונה"
את כבר פה, עוד כמה זמן נשאר לך ? כמה שבועות ? לא תשארי פה כדי לגמור עם זה , לסיים את התקופה הזאת יפה ? תחשבי על זה" הוא אמר והלך .