mistake

mistake - פרק 1

"אמה את חייבת לקום" אמי לחשה ליד המיטה שלי .
"מה .. מה קרה ?" שאלתי אותה, הייתי מבולבלת, בדרך כלל טיילור מעירה אותי עם ארוחת בוקר.
"היום את מתגייסת , שכחת ?" היא שאלה .
"אבל אמא אני לא רוצה להתגייס לצבא האמריקאי !" צעקתי והתיישבתי על המיטה .
"אבל את נרשמת לזה, שחכת ?" היא שאלה ברוגע .
"כן אבל ... אבא לא יכול להוציא אותי מזה?!" שאלתי על סף דמעות, למה הלכתי להרשם לצבא ?
"ניסינו, אבל זה לא עובד . לא התייאשנו אבל בנתיים תלכי" היא אמרה וקמתי בעצבים מהמיטה הוצאתי חצאית ורודה קצרה מהארון וחולצה לבנה, סירקתי את שיערי הבלונדיני והתאפרתי , שמתי עקבים ורודות גבוהות וירדתי למטה .
"אני מוכנה" אמרתי בחיוך ואמי הסתכלה עליי מוזר .
"כך את הולכת לצבא ?" היא אמרה והנהנתי.
"אני מחכה לך באוטו" אמרתי ונכנסתי , אמרתי שלום לנהג שלנו וויל, ואחרי כמה דקות גם אימי נכנסה והוא התחיל לנסוע . אחרי שעה הגענו למקום מלוכלך, עם המון חול.
"למה עצרנו פה ?" שאלתי את וויל .
"זה המקום" הוא אמר וירדתי .
הוא עזר לי להוריד את המזוודות ונסע יחד עם אימי . מה זה המקום הנורא הזה ?
התחלתי ללכת כאשר עקבי הורודים טבעו בחול והתלכלו בו . התקדמתי אל עבר השער ונכנסתי , כולם היו לבושים בבגדים ממש מכוערים . היו כמה ביתנים והכל היה ממש מלוכלך, הכל חול .
"את בטח ג׳ונס" שמעתי קול אומר לי, הסתובבתי וראיתי אישה במדים עם פרצוף קשוח, כששערה השחור עשוף בגולגול . היו לה עיניים קטנות ופרצוף כעוס .
"בואי אחרי ג׳ונס" היא אמרה והלכתי אחריה בחול, כשאני מנסה לא לטבוע עם העקבים שלי בחול ולעמוד בקצב ההליכה שלה . גררתי את מיזוודותי אחרי בחול, מה שגם הקשה עליי . אין פה איזה מישהו שעוזר לסחוב את המזוודות ?
נכנסתי אחרי לביתן קטן ומסריח . בתוך הביתן היו המון מיטות קומותיים , רצפה לבנה וקיר לבן מקולף .
"את ישנה פה" היא אמרה ושמה לי את המזוודה על אחת המיטות הקומותיים בקומה למעלה . איך היא הרימה את זה כך ?
המיטה הייתה כל כך קטנה, היה עליה סדין ועוד סדין שאני חושבת שאמור לשמש כשמיכה וכרית אחת לא נוחה, נראה כאילו יש בול עץ בפנים .
"כאן זה הארון שלך" היא אמרנ ופתחה ארון קטן שהיה ליד עם ארבע מדפים, שניים מהם היו תפוסים . איפה יהיה לי מקום לכל הבגדים שלי ?
"למה יש בגדים בשניים מהמדפים ?" שאלתי.
"זה לא ברור ג׳ונס ? את מתחלקת עם עוד מישהי בארון" היא אמרה .
להתחלק עם מישהי ? שהבגדים שלה יהיו באותו ארון שלי ?
"אבל לא יהיה לי מקום" אמרתי .
"כם באמת הבאת יותר מידי מזוודות . תצטרכי להחזיר חלק מהבגדים, במילא את תלבשי רק את המדים" היא אמרה . אני צריכה להתקשר לטיילור ששלא תביא לי את כל שאר המזוודות שלי . רגע . כל הזמן הזה אני אצטרך לנסתובב עם המדים המכוערים האלה ?
"קחי" היא אמרה וזרקה עליי משהו, לא הצלחתי לתפוס וזה נפל .
"זה המדים שלך . תתייצבי בעוד שתי דקות מחוץ לדלת מעכ..שיו!" היא אמרה ויצאה ואני חלצתי בזריזות את נעליי ואחר כך פשטץי בזריזות את בגדיי . דיגמנתי לכמה חברות וגם השטתפתי בתצוגות אופנה רבות, אז הייתי מיומנת בלהחליף בגדים מהר. אבל המדים האלה כל כך מעצבנים, איך לובשים אותם ? חשבתי וניסיתי להתלבש כשהסתבכתי עם המדים, לבסוף הצלחתי, נעלתי חזרה אץ העקבים שלי ויצאתי החוצה .
"איחרת בחצי דקה, שלא יקרה שוב" היא אמרה במבט הקשוח שלה, אני אפילו לא יודעת איך קוראים לה .
הלכתי אחריה והגעתי למקום מלא חול שהרבה חיילים עומדים בשורה ומצדיעים .
"תצטרפי" היא אמרה לי ונעמדתי יחד איתם בשורה והצבעתי כמוהם .
"ג׳ונס , יש סיבה שאת לא עומדת יחד עם כולם באותה השורה ?" היא שאלה והזתכלתי על איפה אני עומדת, כולם עמדו בשורה מסודרת מאוד ורק אני עמדתי לפני כולם .
"סליחה המפקדת" אמרתי והסתדרתי בהתאם.
"ג׳ונס , יש סיבה שאת עם נעלי עקב ?" היא שאלה .
"שחכתי להחליף" עניתי .
"אוקיי, תלכי להביא את הנעלי ספורט שלך" היאאמרה וחייכה .
"ואני מוסיפה בגללך עוד חמש קילומטר ריצה לכולם" היא אמרה . ורצתי חזרה ל'חדר' שלי, החלפתי לנעלי ספורט וחזרתי אל הקבוצה . "תתחילו לרוץ, עכשיו !" המפקדת החמוצה שאני לא יודעת את שמה אמרה .
"כן המפקדת !" החיילמם האחרים צעקו והתחילו לרוץ, גם אני התחלתי לרוץ איתם .
"מהר יותר ג׳ונס !" היא צעקה ורצה אחרי התחלתי להגביר את הקצב .
אני כן עושה הרבה הליכות וריצות אבל עכשיו זה קשה , אני רצה על חום בחול עם מדים ארוכים ומגרדים . בדרך כלל אני רצה בחשר כושר עם אוזניות, בגדי ספורט מזגן וטלוויזיה . ---------------------------------------------------------
"גונס !" קולה של המפקדת הקשוחה, ששמה אן דפקה על הקיר שליד האמבטיה שלי (יש רק וילון) לא מספיק אני מתקלחת בדוש, עם סבונים מסריחים של הצבא אני גם צריכה לשמוע אותה פה ? ועוד המקלחות משותפות, איכס .
"את כבר רבע שעה במקלחת ! תצאי עכשיו!" היא אמרה .
"אבל לא גמרתי !" צעקתי לה חזרה .
"אז אז הגברת ג׳ונס מתקלחת רבע שעה ועוד לא גמרה ?" היא שאלה .
"אוי מסכנה ... יש לך חצי דקה לצאת מהמקלחת, מעכשיו !" היא אמרה ושטפתי מהר את גופי, עטפתי אותו במגבת ויצאתי .
"הנה את מרוצה ?" שאלתי . נכנסתי לתא אחר והתלבשתי בפיג׳מה . הלכתי חזרה לחדרים המשותפים, עליתי על המיטת קומותיים שלי שהיתה נראת לי כאילו היא עסוייה מברזל .
"איך אפשר לישון על הדבר הזה בכלל ?" חשבתי וניסיתי לסדר את הכרית, המיטה הייתה קטנה וקשה כמו אבן, לא הייתה שמיכת פול היה רק סדין להתכסות בו, וכרית שנראה כאילו יש בול עץ בפנים .
"מה זה הדבר הזה ? לאן הגעתי" לחשתי ודמעה קטנה זלגה מעייניי .
"היי, את בסדר ?" מישהי שאלה אותי מהמיטה שמתחתיי .
"לא, אני מזועזעת ממה שקורה פה, אני לא יודעת איך אני אצליח לשרוד פה יום אחד" אמרתי בעצב. והיא חייכה .
"מתרגלים, את תראי שזה לא כזה נורא" היא אמרה וחייכה, וחזרה לישון . הסתכלתי בסדין המעצבן שהרגיש רע, וניסיתי לעצום את עיניי, להרדם לקצת זמן .
-----------------------------------------------------------
"בוקר טוב !" קולה הקשוח של אן נשמע והאורות ברחבי החדר נדלקו .
"מה השעה ?" שאלתי והתקשתי לקוח את עיניי . הבנו. האחרות לעומתי כבר קמו מהמיטות בזריזות ויצאו לעבר המקלחות .
הסתכלתי בשעון , חמש בבוקר ...
"חמש בבוקר ?! מי קם בשעה כזאת ?!" חשבתי והנחתי את ראשי על הכרית חזרה . התעוררתי שוב, הסתכלתי בחדר ואף אחד לא היה . גררתי את עצמי מהמיטה, אני לא רגילה לקום כך, אני רגילה שמעירים אותי עם ארוחת בוקר במיטה .
מה השעה ? חשבתי והסתכלתי בשעון , שש בבוקר . ישנתי שעה !!
קמתי מהר, ורצתי למקלחות . צחצחתי שיניים בזריזות והסתבכתי שוב פעם עם לבישת המדים, אבל לבסוף הצלחתי . אספתי את שערי לקוקו גבוהה ושמתי נעלי ספורט מכוערות ומסריחות . רצתי מהר לעבר המקום שבו הם נפגשו אתמול, ראיתי שכולם עומדים בשורה ומצדיעים ועשיתי כמוהם .
"ג'ונס !" שמעתי את אן צועקת .
"איחרת , עכשיו בגללך אני מוסיפה עוד 5 ק"מ לכולם, תרוצו 15 ק"מ. קדימה לרוץ !" היא צעקה . זה אפשרי בכלל ? חשבתי והתחלתי לגרור את רגלי .
אני חייבת לצאת מפה, השעה שש בבוקר ואני רצה 15 קילומטר, זה לא הגיוני .
נעצרתי על יד איזה עץ , התנשפתי, כי לא הצלחתי לרוץ .
"ג׳ונס מה את חושבת שאת עושה ?" אן שאלה אותי .
"אני נחה טיפה, זה קשה" אמרתי .
"אה אז לגברת קשה לרוץ ?" היא שאלה .
"אין בעיה ." היא אמרה וחייכה חיוך . אולי ניצלתי מזה ?
"כולם עכשיו רצים עד שג׳ונס תסיים לנוח, ואז עוד 5 ק"מ . ואחרי זה ג׳ונס , אני רוצה 50 שכיבות שמכה !" היא צעקה ופלטתי אנחת יאוש, חיכיתי טיפה שהנשימה שלי תחזור לסדרה והמשכתי לרוץ.
אחרי שגמרתי לרוץ ו לעשות את השכיבות שמיכה, הרגשתי ממש רע כאילו עוד שנייה אני עומדת להתעלף .
אני חייבת לצאת מפה חשבתי ונעמדתי בשורה יחד עם כולם .
"אוקיי עכשיו אני רוצה שתכירו את המפקד החדש שלכם" אן אמרה .
"תכירו , זה טום"

היי טוב אז זה הסיפור החדש שלי, אשמח אם תקראו ❤