mistake

פרק 15

פרק 15
-חלום
"אמה , את לא מבינה כמה זמן חיפשתי אותך אתמול !" אדוארד אמר לי בזמן שרצנו, אוף , אני מרגישה כל כך רע בגללו. אני רוצה לעזוב אותו אבל אני לא יודעת איך, אחרי שהןא הגיע לכאן בשבילי .
"מה קרה ?" שאלתי.
"גיליתי משהו , על פרצוף תחת" הוא אמר .
"מה גילית ?" שאלתי .
"לא פה, יכולים לשמוע . אני אספר לך אחר כך" הוא אמר והגביר את קצב הריצה שלו.
שחכתי לגמריי מכל העניין הזה של פרצוף תחת . למה היא עוקבת אחריי בכלל ? ושזה כבר נהיה ממש מטריד . תמיד ידעתי שהיא מתעללת בי בכוונה, ואף אחד לא האמין לי . טוב אז עכשיו, זאת ההוכחה !
כל מהלך האימון לא הצלחתי להקשיב, הייתי עסוקה רק במה שאדוארד גילה. אולי הוא גילה משהו שיעזור לי להבין למה היא עקבה אחריי, ויעזור לי סוף סוף להעיף אותה מפה?"

-חלום בהקיץ של אמה-
עמדתי על במה גדולה, שכל החיילים מסביבי מוחאים לי כפיים.
"תביאו אותה !" צעקתי, החיילים הצדיעו והלכו להביא את פרצוף תחת . פרצוף תחת הייתה קשורה במלא חבלים, וכל החיילים הצדיעו, אבל לא לה, הצדיעו לי. טום עמד שם בצד, כמובן עם משקפיי השמש שלו, הוריד אותם וקרץ וחייך אליי . "עכשיו, המשטרה !" צעקתי , וכמה שוטרים קשוחים במדים נכנסו ותפסו את פרצוף תחת בידיה בחוזקה .
"אבל אני לא עשיתי כלום, באמת !" היא צעקה . והפ שמו על ידיה אזיקים.
"אנחנו כבר יודעים מה עשית לאמה  ג'ונס" הם אמרו .
"מגיעה לה" היא אמרה ועשיתי פרצוף נעלב.
"יש לך את הזכות לשמור על השתיקה" הם אמרו וגררו אותה משם , וכל החיילים עמדו ומחאו לי כפיים. אני עמדתי בדיןק במקום שמגיע לי , על הבמה, והשתחוותי.

"ג'ונס !!" שמעתי מישהן צועק אלו בטח התרועות של כולם בגלל מה שקה לפרצוף תחת.
"ג'ונס !!" שמעתי עוד פעם צעקה, פקחתי טת עיניי וראיתי מולי את פרצוף תחת , קצת נבהלתי כי פניה מול פניי הם לא הדבר הכי מדהים לראות .
"לא שמעת אותי ?? רדי לחמישים על זה, עכשיו !" היא אמרה .
כרגע אני לא יכולה לשלוח את פרצוף תחת לכלא, כמו שאני חולמת , אבל לפחות עכשיו אני יודעת שיש לי הוכחה, וזה כבר יותר טוב מכלום . חשבתי וירדתי לחמישים שכיבות שמיכה.
הייתי צריכה לחכות לערב, לא יכולתי להבאיז מהארוחת בוקר כי הבטחתי לטום שאני לא הולכת להסתבך עוד פעם.
"אדוארד ! " צעקתי לו .
סימנתי לו עם היד לבוא אליי .
"מה קרה ?" הוא שאל , ובא להתיישב לידי עם האוכל שלו .
"אני צריכה לדעת על פרצוף תחת, המתח הורג אותי, בבקשה תגיד" אמרתי .
"אני לא יכול, זה משהו שאני לא יכול להגיד לך פה" הוא אמר .
"מה זה עד כדי כך נורא ?" לחשתי לו .
"לא יודע אם זה נורא, אני פשוט מפחד שישמעו" הוא לחש לי .
"אתה מלחיץ אותי, ומסקרן אותי באותו הזמן" אמרתי  
"לא יזיק לך להסתקרן קצת" הוא אמר וקרץ לי.
אכלתי את האוכל שלי והלכתי להמשך האימום שהיה לנו היום . בהמשך היום, סיפרתי לולנטיין מה שקה עם פרצוף תחת וגם היא נרתמה לעזור לי ולאדוארד .
"אדוארד ? מה הוא גילה ?" היא שאלה וראיתי שיש לה  הבעת פנים מוזרה .
"אני לא יודעת, הוא אמר שהוא יספר לי היום בערב" אמרתי, והסתכלתי עליה לא מבינה מה יש לה. למה העיניים שלה נוצצות , והיא נראת במקום אחר לגמריי ?
"וןלנטיין , מה יש לך ?" שאלתי אותה .
"אדוארד" היא אמרה .
"אמ מה ? לא הכוונה גם אותי אדוארד מאוד מסקרן, זאת אומרת מה שהוא יביא" היא אמרה .
"תאמיני לי , אני מהבוקר כך, וזה נראה כאילו הזמן לא עובר . אני מתה לדעת" אמרתי .

----------------------------------------------------------
-ערב
אדוארד תפס אותי ביד, וגרר אותי במהירות למגורים של הבנות . וולנטיין נגררב אחרינו.
התיישבנו על המיטה, ואז הוא אמר
"מה היא עושה פה ?" והצביע על וולנטיין , שנראתה מהופנטת לגמריי .
"סיפרתי לה" אמרתי.
"אני מעדיף שהיא לא תהייה פה" הוא אמר .
"וולנטיין" אמרתי לה .
"מה ?" היא שאלה, נראה שהערנו אותה . מאיזה חלום שהיה לה .
"את יכולה לצאת ?" אדוארד שאל והרים גבה.
"אה כן, בטח ..." היא אמרה ויצאה .
"טוב , מה גילית ?" שאלתי .
"פרצוף תחת לקחה אותי לשיחה, ומצאתי בחדר שלה עוד המון פרטים עלייך" הוא אמר.
"זה מה שרצית להגיד לי ? אני כבר יודעת שיש לה משהו נגדי, אבל זה לא עוזר לי" אמרתי.
"לא רק עלייך . היה שם גם פרטים על ההורים שלך, אמה" הוא אמר .
"על ההורים שלי ? מה היא רוצה ממני ?" שאלתי אותו .
"לא יודע, זה מה שאנחנו צריכים לברר" הוא אמר
"הבאת את הדפים האלה ?" שאלתי .
"לא, לא הצלחתי" הוא אמר.
"טוב אני צריך ללכת , אם יתפסו אותי פה יהרגו אותי ... לילה טוב אהובתי" הוא אמ רונתן לי נשיקה על השפתיים, משאיר אותי מבולבלת יותר ממה שהייתי בהתחלה .
"נו מה היה ?" וולנטיין נכנסה, שנייה אחרי שאדוארד יצא .
"יש לה גם המון פרטים על ההורים שלי" אמרתי .
"מה יש לה ממך ?" היא שאלה.
"אין לי מושג" אמרתי והוספתי:
"אבל מה יש לך ?"
"לי ? לי אין כלום , מה כבר יכול להיות לי ? אני לא מסתבכת בצרות כל הזמן, כמוך" הוא אמרה .
"אבל את יותר שמחה מהרגיל, מה יש ?" שאלתי .
"כלום, הכל כרגיל" היא אמרה וחייכה אליי .

נקודת מבט כללית
כולם הלכו לישון . אמה נרדמה במהירות, ולעומתה וולנטיין נשכבה והלכה לישון במחשבות על אדוארד. וולנטיין התאהבה באדוארד, וזה לא מפריעה לה מכיוון שהיא יודעת שאמה מאוהבת בטום . אבל הבעיה שלה היא אדוארד עצמו- הוא לא שם עליה. האישה היחידה בראש שלו זו אמה . או שלא?
כשכולם כבר ישנו, וולנטיין חלמה על אדוארד, ואמה חלמה על טום , אדוארד יצא בהתגנבות ממגורי הבנים, אבל לא לעבר מגורי הבנות . הוא הסתכל מידי פעם שאף אחד לא רואה אותו, והסתתר מאחורי בניינים קטנים, שיחים, וכשלא היה מקום מחבוא טוב פתח בריצה.
הוא עבר דרך המשטח החולי הגדול והתקדם לעבר בקתות המפקדים .
השעה הייתה מאוחרת , ונראה שכולם ישנים.  כולם חוץ מאודארד, שהתגנב בין המבנים בלי שאף אחד שם לב , נראה כאילו הוא לא רוצה להעיר אף אחד .
אדוארד נעמד מול אחד הביתנים ודפק על הדלת בלחש .
הדלת נפתחה, ואן עמדה שם, לבושה בקוטונת לילה חשופה מאוד בלבד.
שיערה היה פזור , והיא נראתה שונה מאוד מאיך שהיא נראת ביומיום - מי שלא ראה אותב כך , כמעט ולא היה מזהה אותה .
"חיכיתי לך המון זמן" היא לחשה לו .
"תאמיני לי שזה היה שווה את זה" אדוארד אמר ונתן נשיקה סוערת לאן .
אן התחילה להוריד לאדןארד את חולצתו ואדוארד התחיל לפתוח לאן את הכפתורים שהיו לה בשמלה, שבמילא כמעט לא כיסתה כלום .
אסל אז הם נזכרו שהם עומדים בחוץ ונכנסו לבקתה, תוך כדי נשיקה סוערת . ולבסוף טרקו אחריהם את הדלת .

היי
סליחה על זה ששני הפרקים האחרונים היו קצרים, מבטיחה שהבאים לא יהיו כך
אז מה אתן אומרות על אדוארד ?
שבת שלוםם